שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קנ״ו (ה׳)

והנה לכאורה הי' נראה לי דבר חדש דכל שכעת היא גדולה בודאי ואנו מסופקין על הזמן הקודם אם היתה גדולה עד"מ בספק בן תשע דכעת הוא בן תשע ואנן מסופקים אם בעת הביאה הי' בן תשע בודאי מהראוי לומר דהי' בן תשע שהרי באמת חזקת קטנות לאו חזקה גמורה היא שעשויה להשתנות וא"כ כ"ז שלא נתברר החזקת גדלות דהיינו שבבן תשע הוה כגדול שפיר מוקמינן על חזקת קטנות אבל כל שהוא גדול לפנינו כעת שוב כשאנו מסופקים אם הי' גדול אז ג"כ מהראוי לומר דהי' גדול והדבר דומה למ"ש הט"ז סי' שצ"ו לענין מת דכל שהוא מת לפנינו וכל אדם מעותד למות בכה"ג לא שייך חזקת חי כל שמת לפנינו וה"ה בזה. ולפ"ז דברי התוס' ביבמות מבוארים כיון שהוא בן תשע לפנינו שוב מהראוי לומר שגם אז הי' בן תשע וז"ב מאד. ולפ"ז יצא לנו דין חדש דבספק לנו אם הביאה אז הסימנים וכעת יש לה סימנים בודאי מהראוי לאוקמא אחזקתה כעת דחזקת קטנות ל"ח חזקה ואף אם נימא דלענין ספק בסימנים לא אמרינן כזאת דסימנים מחוסר מעשה אבל באם הי' לה סימנים רק שאנו מסופקים במספר שנותיה וכעת היא גדולה לפנינו דודאי מהראוי לאוקמא אחזקת גדלות כעת אבל מה אעשה שהמשנה למלך פי"ב מאישות הי"ט כתב דהוה ספק ומטילין אותה לחומרא ע"ש שפירש כן דברי הרמב"ן שהביא הה"מ. וראיתי בנ"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' וא"ו שכתב לפרש דברי הרמב"ן בע"א ומסכים לענין דינא כמ"ש אבל לא ביאר הסברא כמ"ש. והנה בזה הנה מקום אתי לבאר הא דקי"ל בסי' מ"ה בחו"מ דכל שעכשיו הוא גדול לפנינו אמרינן דודאי הביא סימנים בעת שבא לכלל גדלות והיינו דכיון דיש חזקה דרבא דכל שבאה לכלל שנים הביאה הסימנים א"כ עכ"פ אתרע חזקת קטנות עכ"פ בעת שבאה לכלל שנים דחזקה דרבא מורה שודאי יביא סימנים וכעת הוא גדול לפנינו שפיר אמרינן דודאי הי' גדול בעת ההוא ובשו"ת נוב"י חלק חו"מ מהד"ק סימן ב' האריך לתמוה ע"ז ולפמ"ש הסברא נכונה מאד ובישוב קושיותיו הארכתי בתשובה אחת ואכ"מ. והנה בהא דמבואר בחו"מ סי' קכ"ב ס"א דיש לחוש שמא ימות המלוה וגם שמא יבטל השליחות והאחרונים הקשו דהא מיתה ל"ש ול"ח וע"ש בסמ"ע וש"ך שכתבו לחלק ולפענ"ד הי' נראה כיון דשמא ימות חיישינן רק דבכל שעה איכא לאוקמא בחזקת חי ולפ"ז כיון דיכול לבטל השליחות א"כ לא נתבררה החזקה בכל רגע ורגע דדלמא ביטל השליחות בכה"ג ודאי חיישינן שמא ימות כיון דלא שייך לאוקמא אחזקת קודם דשמא ביטל השליחות ודו"ק ועיין במעשה דסבתא בב"מ דף ל"ט ובשיטה מקובצת שם ויש להאריך ג"כ בהך דסי' קכ"ב בזה ואכ"מ ודו"ק ועיין תוס' גיטין דף ס"ה ד"ה התקבל שכתבו דהו"ל למימר אוקי אשה בחזקתה שלא נתגרשה ושאל אחד מהתלמידים דלמה לא כתבו בחזקת אשת איש ורצה להוציא מזה דיש חזקה שלא נתגרשה מלבד חזקת א"א ואכתי קשה מה נ"מ בין חזקת א"א לחזקה שלא נתגרשה. אמנם באמת לשיטת הר"מ מיוני לא שייך חזקת א"א על להבא ונמצא דשפיר אסורה לאכול בתרומה שמא נתגרשה והחזקת א"א ל"מ להבא אמנם באמת התוס' שפיר הקשו דלענין דניחוש שמא ימות שפיר שייך לומר דשמא ימות חיישינן דאינו סותר חזקת חי דהא אדם מעותד למות וכן חזקת פנויה עלולה להתקדש אבל גירושין לא שייך לומר דעומדת לגרש ולזה דקדקו דיש לו חזקה שלא נתגרשה. ובלא"ה יש לומר דמוקמינן בחזקת שלא נתגרשה דכשירה לכהונה דאם ימות הבעל תהי' כשרה לכהונה וצ"ע בזה דהא עכ"פ כעת יש עליה חזקת א"א ותלוי אי מחזיקין מאיסור לאיסור ועיין תוס' נזיר דף י"ב ד"ה אסור שהקשו א"כ כל קטנות לתסרי וע"ז שאל אותי אחד מהתלמידים דהא לר"ת לא חיישינן שמא קידש וגם לשמא יקדש. ולק"מ דזה דוקא משום חזקת פנויה ולהס"ד שם דלא אזלינן בתר רובא ומדאורייתא אסור בכל הנשים א"כ גם החזקה ל"מ ולדידן דאינו רק קנס שפיר כתבו התוס' דלא חיישינן שמא יקדש וז"פ ועיין בתוס' גיטין דף ס"ד ובשיטה מקובצת בנזיר: