שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קנ״ד (ה׳)

וראיתי בשיעורי רז"ה שכתב בתשובתו דענין חמץ בפסח דלכך מועיל הקנייה דיש דעת אחרת מקנה. ודבריו תמוהין דאטו משום חסרון הקנין קאתי עלה אנן אתינין משום דאין מה לקנות דעפרא בעלמא הוא ומה מועיל דעת אחרת מקנה וגם לפ"ז במציאה והפקר לא יועיל והרי רש"י בע"ז דף מ"ב בגזירה דלמא מגבה לה כתב דמיירי בהפקר ואפ"ה מועיל וע"כ משום דע"י מעשה מועיל דהרי רוצה לזכות בו וז"ב. ולפ"ז שפיר כתב הב"ח בשופר כל דיש לו בעלים א"כ אף שנתכוין לזכות ולא נתכוין שיהיה שלו ממש רק שיוכל לצאת בו דבשופר אף בגזול יצא כמ"ש סימן תקפ"ו וא"כ שוב לא שייך לומר דזכה בו דבאמת אין זכייה בא"ה ומעשה לא עשה ע"מ שיהיה שלו רק שיצא בו ידי מצוה וז"ב מאד. ובזה ממילא ל"ק קושית המג"א דלולב דבעינן לכם א"כ ע"כ רצה לזכות שיהי' שלו ושוב נעשה ע"ז של ישראל דע"י מעשה יש זכייה בא"ה ודו"ק היטב. עוד נראה לי בכוונת הב"ח דהנה המהרמב"ח הקשה בהא דכתבו התוס' דמיירי שהוא של עכו"ם דשל ישראל אין לו ביטול והקשה הא אף של ישראל נמי לא נאסר דבישראל בעינין עד שתיעבד וכתב כיון דהוא של גוי מעיקרא כל דאגבה ישראל ע"מ לזכות בה נאסרת מיד ע"ש. וביאור הדברים דבאמת האיסור של ע"ז עוד לא נפקע כיון דשל עכו"ם הוי מעיקרא ניהו דהישראל זכה בה מכל מקום הרי הוא של עכו"ם והאיסור לא נפקע. ולפ"ז זה דוקא כשהישראל מצאה שפיר אמרינן דהאיסור לא נפקע אבל כל שיש לה בעלים א"כ אמרינן ממנ"פ אם נחשבה כע"ז של ישראל דהישראל קנאה ביאוש וכדומה הרי הוא ע"ז של ישראל ואינו נאסר רק ע"מ שתעבד ואם הוא עוד של עכו"ם שוב יש לה ביטול וז"ב בכוונת הב"ח דכל שיש לה בעלים א"כ אתה בא להוציאה מכלל עכו"ם ולעשותה של ישראל שוב יש לה דין ישראל ואינה נאסרת עד שיעבד וז"ב בכוונת הב"ח. ובזה מיושב היטב קושית המג"א דזה דוקא בשופר שאינו רק משמשי עכו"ם ואינה נאסרת רק עד שתיעבד אבל בלולב שהוא תקרובת כמ"ש רש"י בסוכה דף ל"א וא"כ כל שנקרב לפני ע"ז נאסרת שוב אף שיש לה בעלים כל שזכה בו הישראל אין לה ביטול ודוק היטב. ובזה יש ליישב דברי התוס' בפסחים דף כ"ו ד"ה בעצי אשרה שדבריהם תמוהים כמו שתמהו המג"ש והפ"י שם. ולפמ"ש אתי שפיר דדוקא בע"ז שלא נשרפה הוא דחיישינן דלמא מגבה לה משא"כ בע"ז שנשרפה ודו"ק. והנה התוס' כתבו שם בסוכה דא"כ כי פריך על רבא ממתניתין הו"מ לשנויי דמיירי ביו"ט ראשון אלא משום דקתני דומיא דעיר הנדחת דמיירי אף ביו"ט שני והנה הט"ז סימן תרמ"ט ס"ק ג' הקשה קושית התוס' במקומו והוא לכאורה תימה. ולפענ"ד כדי דלא נשוי' להט"ז תמוה כ"כ נראה לפענ"ד דע"כ לא שייך דדומיא דעיר הנדחת רק כשהרישא מיירי בכל גווני אף ביו"ט שני רק דאינו מוכרח א"כ עיר הנדחת דמיירי בודאי אף ביו"ט שני א"כ שפיר נקט דומיא דעיר הנדחת אבל הט"ז הקשה דכיון דרבא מוקי דגזול ביו"ט ראשון דוקא א"כ ממילא מה חזית דעכו"ם דומיא דעיר הנדחת דלמא הוא דומיא דגזול דקדים ושפיר מקשה ודו"ק. והנה אבי מורי הרב הגאון ני' כתב ליישב דברי הב"ח דהנה למ"ד דגזל עכו"ם מותר ודאי דברי הב"ח תמוהין דהא כיון דמותר לגזול ודאי קנהו הישראל והו"ל ע"ז של ישראל ול"מ ביטול (ולשיטת היראים דגזל עכו"ם לא מקרי לכם א"ש) אמנם נראה דבר חדש דהא דגזל עכו"ם מותר הוא משום דילפינן מקרא דואכלת שלל אויביך ולפ"ז יש לומר דהתורה לא התירה רק במקום דיכול הישראל לאכול או להנות ממנו אבל בע"ז שהישראל אסור להנות ממנו לא משתרי בשביל שהוא של עכו"ם ויש לי ראיות ברורות מהרבה מקומות בש"ס אלא שאין הזמן מסכים ולפ"ז כיון דבע"ז גזל עכו"ם אסור א"כ ודאי דאף דגזלו לא הוה שלו אף דחייב באחריות מ"מ אינו שלו ושפיר מהני לה ביטול וא"ל כיון דהישראל יכול לבטלה ויהיה מותר להנות ממנה א"כ הוה שלו דזה אינו דהא באמת ישראל אסור לבטל ע"ז של עכו"ם ולפ"ז ל"ק על הב"ח מע"ז דשם נתן רבא טעם על מה דישראל אינו יכול לבטל ע"ז של גוי משום דלמא אגבה והדר מבטל לה ולפ"ז אם נימא דיכול לבטל שוב הוה הישראל יכול לזכות בה דהא י"ל ביטול ע"י שהישראל יכול לבטל ודו"ק: