אחר שנים רבות מצאתי בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' רכ"ט בראובן ושמעון שהי' שותפין והרוויחו ונתן שמעון לראובן מה שרצה והשאר נשאר ברשותו וראובן תובע לשמעון המותר וגם מה שהרוויח בכל הזמן שהי' המעות בידו עד היום והשיב דחייב ליתן לו אם ערבן עם מעותיו לפי חשבון מה שהרוויח מעותיו ע"ש ונוראות נפלאתי דהרי מבטל כיסו של חבירו פטור כדאמרו בירושלמי וכן קי"ל כמ"ש למעלה באורך ומ"ש שם ראיה מדברי הרמב"ם פ"ז ממכירה הי"ב הדבר תמוה מאד דשם אנו דנין אם אותו המקח שקנה במעות של חבירו שנקנה להמוכר ומה ענינו למבטל כיסו של חבירו שהריוח שלו ומ"ש ראיה מפ"ז משותפין ה"ו אין ראיה דשם נודע שלקח ומכר אותו חפץ שקנה במעות של חבירו ואותן המעות הי' של המוכר א"כ נקנה זה החפץ לבעל המעות וא"כ פשיטא במוכר חפץ של חבירו ולקח בעדו מעות שחייב לשלם לו כל מה שלקח בעדו וה"ה בזה אבל מבטל כיסו של חבירו פטור ועיין בהגמ"יי שם אות ב' שהביא הך ירושלמי מבטל כיסו של חבירו ועיין בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קל"ה שגם שם דבריו תמוהים ובגליון הש"ע חו"מ סימן רצ"ב נדחקתי לישב דבריו אבל כעת אני רואה דהתשב"ץ לשיטתו ודבריו תמוהין לפענ"ד ודו"ק. אחר שנים רבות מצאתי בשיטה מקובצת ב"מ דף ס"ט גבי דלמא פקדון שהביא תוספתא ושם מבואר בהדיא דיש חילוק בין שדה למטלטלין והמבטל שדה חבירו חייב לשפות לו משא"כ במבטל חנות וספינה ע"ש וזה כדברי הקצה"ח שהבאתי למעלה ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קמ״ו (ה׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.