שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קמ״ב (ה׳)

והנה הגאון החריף ושנון מ' יצחק שמעלקיש נ"י מפה לבוב הקשה אותי בהא דאמר שמואל דמערב והיינו דמערב יין נסך ביין כשר וע"ז הקשה דאם נימא דתקרובת ע"ז מטמא במגע ובמשא ובאהל בין מדאורייתא בין מדרבנן עכ"פ שוב קשה דהיינו מטמא וכמו דפריך היינו מדמע כמו כן קשה היינו מטמא וכאן לא שייך דקנסא הוא ומקנסא לא ילפינן דעכ"פ הוא מטמא ובמטמא כבר שמענו דחייב וכאן הוא מערב ומטמא ופשיטא דילפינן דהכי בשביל דהוסיף גם לטמא יהיה מגרע גרע וא"ל דבחולין מיירי דלא שייך טומאה דזה אינו דהא גם בחולין אמרו דאסור לגרום טומאה כדאמר שם בהדיא. ולכאורה קושיא עצומה היא. ואחר העיון אמרתי דכן קשה למ"ד מנסך ממש הא היינו מטמא. אך נראה דאם נימא דבשביל העירוב פטור דקנסא מקנסא לא יליף וכן בשביל הניסוך פטור ורק משום הטומאה אתה רוצה לחייבו שוב יפטר דכל שאסרו בהנאה שוב לא עשה לו נזק במה שטמא דמה אכפת לי' כל שאסור בהנאה ולא שוה מידי שוב פטור דבשלמא כשאתה מחייבו על מה שערבו ואסרו שפיר חייב אבל כל שאתה פוטרו בשביל גוף הנזק שעשה שעירב מה בכך שטמא וגרם לו עוד איסור טומאה אטו בדבר שאסור בהנאה אם ילך ויטמאנו חייב ובכה"ג לשניהם פטור דל"מ לר"י דאמר דהיזק שאינו ניכר פטור רק שלא יהא כל אחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו ואומר פטור אני א"כ זה כשמטמא טהרותיו של חבירו דיש לו היזק עכ"פ אבל כל שכבר נאסרו וע"ז אתה פוטרו א"כ מה לו במה שטמאהו וגם לחזקי' דמחייב בהיזק שאינו ניכר בהיזק כזה שכבר הוא מופסד ועומד פשיטא דפטור וז"ב כשמש. ובזה אמרתי דבר נחמד במ"ש רש"י בב"ק דף ד' שכתב דליכא לפרושי דמנסך שנסכו ביין נסך שזרק בו דהא לא קמחסרי' ולא מידי דהא מוכרו לעכו"ם בר מדמי יי"נ שמעורב בו וכבר כתבתי לעיל דהדבר תמוה דהא שמואל אמר מערב ועיין במהרש"א בב"ק שם ולפענ"ד נראה דכוונת רש"י דלרב דאמר דמנסך ממש דאל"כ היינו מדמע וס"ל דקנסא מקנסא ילפינן א"כ שוב בלא"ה אי אפשר לפרש דא"כ היינו מדמע וע"כ דלשמואל הוא וא"כ לפ"ז יקשה היינו מטמא דא"ל דכל דפטור בשביל העירוב שוב פטור גם על הטומאה דזה אינו דכיון דלא קא חסרי' דהי' יכול למוכרו חוץ מדמי יי"נ שבו שוב חסרו בשביל שטמאו דכאן אי אפשר למוכרו חוץ מדמי יי"נ דעכ"פ גרם לו טומאה והטומאה ישנו בו ואי אפשר להסירו ושוב חייב ע"ז ועצמו גרם לו שהוצרך למוכרו ולשמואל צריך לומר באמת דס"ל דיין ביין אסור לגמרי אבל לרב דאמר היינו מדמע וס"ל דקנסא מקנסא ילפינן ורק מנסך קמ"ל דקלב"מ א"כ ליכא לפרושי שנסכו ביי"נ וקמ"ל דלא אמרינן שמוכרו חוץ מדמי יי"נ שבו דא"כ היינו מטמא ודו"ק כי קצרתי והדברים נכונים ושמחים: