שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן מ״ב (י״ב)

והנה בשנת כת"ר ה' וירא למדתי עם תלמודי הרי"ף פ"ק דכתובות והנה ארשום בקצרה מה שאמרתי אז לפום רהיטא כי לא עיינתי בספר והנה מה שהקשה הר"ן על הרי"ף דבטענת דמים שייך ס"ס דמוכ"ע והנראה בזה דבאמת התוספות תירצו דאם איתא דהיתה מוכת עץ היתה טוענת אבל הרי"ף לא תירץ כן ולפענ"ד נראה דהנה ההפלאה הקשה דלמא לא רצתה לטעון דרצונה לאסור עליו דעיניה נתנה באחר. והנה אף שהתוס' כתבו בדף ס"ב דכל שהיא מפסדת כתובתה לא שייך עיניה נתנה באחר מכל מקום הא להפסידה כתובתה אינו נאמן ושייך עיניה נתנה באחר ולפ"ז בטענת דמים יש לומר דל"ש ס"ס דאם איתא היתה טוענת וא"ל דשמא ענ"ב דהא שם מפסדת כתובתה. והנה הר"ן הביא קושית הרמב"ן דל"ל לטעם דחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה הא בלא"ה מהראוי להאמינה דא"ל חות לדינא וקיים תנאה וכתב הר"ן דאם כתובה דאורייתא אינו מהראוי להאמינו דהא נעשו בנות ישראל הפקר והנה לפענ"ד דזה דווקא לענין טענת פתח פתוח דאינו יכול לברר ששקר טוען אבל טענת דמים דיכולה לברר לא שייך סברתו. איברא דלפ"ז צ"ב דהא יכולה לבררי ע"י שתראה המפה וימצא דמים ואף שהוא יטעון דם צפור הורע כחו כמ"ש הירושלמי אך באמת הא רש"י פירש דמיירי במשפחת דורקטי ולא יכול לברר ע"י דם ובזה יש ליישב קושית התוס' בסנהדרין דף ח' דלר"מ דס"ל כתובה דאורייתא אינו מהראוי להאמין בטענת פ"פ ולפמ"ש אם אינה ממשפחת דורקטי מהראוי להאמינו מה"ת וכמ"ש דהא יכולה לברר ע"י דם שתמצא ולפ"ז יש לומר דבטענת דמים אף לת"כ מהראוי שתפסיד דבזה יכולה לברר והר"ן לא כתב כן ומה שהביא ראיה מהרמב"ם אינו ראיה לפמ"ש דהרי הרמב"ם ס"ל דאם טען דם צפור גם כן מהימן א"כ ע"כ רק מדרבנן נאמן דלא שייך סברת הר"ן וכפי מה שביארתי וא"כ לענין ת"כ שוב אינו נאמן אבל אם נימא דלא כרמב"ם שוב שייך סברת הר"ן ואינו נאמן ודו"ק: