שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קע״ד (ט״ו)

והנה ראיתי לש"ב נכד דו"ז הגאון מוהר"ץ א"ש נ"י שכתב ראיה מהא דאמרו בגיטין דף מ"ה דלמא לגנוז ופירש"י דלמא הך דדייקי הא בכדי דמיהן לוקחין לגנז קאמר ואין מניחין אותו בידו שמא כשר הוא וגונזין אותו מספיקא וקשה למה ליה לרש"י לומר דאין מניחין אותו בידו שמא כשר הוא והיינו שהישראל כתבו תיפוק ליה דאף אם נכרי כתבו ג"כ צריכין לפדותו לגנזו כדי שלא יהיה זלזול וע"כ דכל שם שלא נכתב שלא לשם קדושה אין קדוש ומותר למחקו ולא חיישינן בזה לזלזול ואני תמה בזה ולטעמיך ניהו דנימא דשם שנכתב שלא לשם קדושה מותר למחקו אכתי יש חשש זלזול שמי שרואה שס"ת הוא ביד עכו"ם הוא לא ידע ויחשוב שס"ת כשר הוא שישראל כתבו ובפרט דרוב ישראל הוא ואף דרש"י לא ס"ל כן מכל מקום עכ"פ ספק הוא ויש זלזול וגם אם עכו"ם כתבו דלמא כתבו לשם קדושה למכור לישראל וא"כ שוב כדאי בזיון וקצף וצריכין לפדותו וע"כ דבאמת הפירוש ברש"י דאין מניחין אותו בידו דלמא כשר הוא היינו או דישראל כתבו וכשר הוא או דעכו"ם כתבו למכור לישראל הו"ל ס"ת כשר ואף דשם הנכתב שלא בקדושה מותר למחקו מכל מקום ס"ת כשר הוא דניהו דאינו ב"ק או שמא כתבו שלא לשמה מכל מקום עכ"פ כשר לקרות בו ביחיד ובאמת שאני תמה למה אמרו לא לגנז וקשה למה יגנז הא עכ"פ ביחיד כשר לקרות בו. איברא דהט"ז סי' רפ"א ס"ק א' כתב דכל שהפסול אינו ניכר יש לחוש שמא יקראו בו בציבור אבל מלבד דהש"ך בנקודות הכסף דחה דבריו ע"ש אף גם דאף להט"ז עכ"פ עיקר מה דגונזין הוא בשביל חשש שמא יקרא בו והיינו משום דאינו ניכר הפסול דשמא ישראל כתבו וא"כ דברי רש"י אתי שפיר דלכך גונזין אותו ואין מניחין בידו דשמא כשר הוא וגונזין אותו מספיקא והיינו דאם נימא דעכו"ם כתבו שוב לא היו צריכין לגנזו דיכולין לקרות בו ביחיד דא"ל דאינו ניכר הפסול דשמא כשר הוא דא"כ עיקר הגניזה שמא של ישראל הוא וא"כ לכך נקט רש"י דאין מניחין דשמא כשר הוא ולכך גונזין אותו מספיקא ועכ"פ לשיטת הש"ך אי אפשר לומר דמ"ד לגנוז היינו משום דשמא עכו"ם כתבו ופסול משום שאינו בר קשירה דא"כ יקשה למה גונזין יקראו בו ביחיד. איברא דלפ"ז צריך ביאור הא דאמרו אח"כ ס"ת שכתבו עכו"ם תני חדא ישרף ותני חדא יגנז וקשה למ"ד יגנז דמפרש טעמא משום דאינו בר קשירה והא למה יגנז הא עכ"פ ביחיד כשר לקרות בו. אמנם הדבר נכון עפמ"ש הגאון במעיל צדקה סי' כ"ב דאף דלא קי"ל כר"א דסתם מחשבת עכו"ם לעכו"ם היינו בשחיטה וכדומה בעניני עוה"ז דאמרינן דבעבידתיהו טרידי אבל בכותבים ספרים לעצמם אם ידענו דלעצמם כותבים פשיטא דמחשבתם לע"ז ולכך כתב רש"י דאת"ל דעכו"ם כתבו שמא למכור לישראל כתבו וקשה היה לו לכתוב דאת"ל שעכו"ם כתבו שמא שלא לשם עכו"ם כתבו דסתם מחשבת עכו"ם לעכו"ם לא אמרינן וע"כ דכל דלעצמו כתבו בודאי מחשבתו לע"ז ע"ש ולפ"ז כל שאינו בר קשירה א"כ לישראל בודאי אינו ראוי רק ליחיד אבל מה שכתבו בדקדוקי משפטי ס"ת ולא בחומש בעלמא ע"כ דכתבו לעצמו ושוב יגנז ול"ק קושיתי. ומעתה הן נסתר מחמתו כל בנינו דמ"ד יגנז ס"ל החשש שהוא אינו בר קשירה וא"כ עכ"פ מוכרחין לפדותו שעכ"פ השמות קדושים הם דזה אינו דכל דאינו בר קשירה פשיטא דמחשבתו לעכו"ם וכמ"ש במ"ץ וא"צ לפדותו כלל: