שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קע״ד (י״ב)

אמנם מה שאמר בשם זקנו הרב הגאון מוהר"ר נטע אבד"ק הנ"ל במעשה שאירע שהיה אתה קלקול בס"ת באופן שצריך לתקן והיה התיקון ע"י קטן ופלפל אם מועיל ע"י קטן תיקון דקטן אסור לכתוב ס"ת וע"ז אמר דבאמת כל הטעם דלא אמרינן בס"ת דסתמא לשמה קאי כתב הב"י משום דגם להתלמד עשוי ואינו עומד לשם ס"ת דוקא ולפ"ז כאן שלענין להתלמד היה כשר בלי תיקון ורק לשם ס"ת פסול דהיינו לענין קריאה בו בזה גם בקטן כשר דסתמא לשמה קאי. הנה אף שדפח"ח הנה לא האמנתי לדברים דקטן לס"ת פסול מקרא דוקשרתם וכמבואר סי' רפ"א וא"כ לא משום שלא לשמה אתינן עלה וגם מבואר באו"ח סי' ל"ט דכל הפסולים לכתיבה פסול לתיקון ע"ש. וגם גוף דברי הב"י בהחפזי לא מצאתי טעם לזה דמלבד דלפ"ז בזה"ז דאינו עשוי להתלמד עד שמה"ט פטר הפרישה בזמן הזה מכתיבת ס"ת שוב היה עומד לשמה וזה אינו וגם הא לענין עיבוד קי"ל דבאמת לשמה קאי וכמבואר סי' ער"א ובשו"ת עבודת הגרשוני סי' ס"ה מפלפל היאך לוקחין הקלף מס"ת לתפילין הא אין ברירה והרי סתמא שלא לשמה קאי דלהתלמד הוא ושוב תפילין ומזוזה שוין בקדושתן וע"כ דז"א דעיקר ס"ת לקדושת ס"ת הוא וע"כ הדבר צ"ע: