שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קע״א (י״ב)

והנה בהא דנחלקו אי ראיה בקיום השטר או ראיה בעדים כיוצא בזה נחלקו בב"ב דף נ"ב רבה ס"ל ראיה בעדים ור"ש ס"ל ראיה בקיום השטר ופירש רשב"ם שם דכתבו לו ב"ד הנפק ומסתמא חקרו ודרשו יפה שכל השטר הוא אמת והרי נכתב על שמו ובראותי כן תמהתי דמה ראיה מדקיימו השטר דאינו של אחין והא הן טענו דאמת דנכתב על שמו אבל הוא של כל אחין ולא מבית אבי אמו. וראיתי בחידושי ת"ח שהקשה דהא הב"ד מקיימין אע"פ שא"י וגם א"כ בהך דשכ"מ אדבריא מה ראיה מקיום השטר ובאמת שגם הוא נדחק. אך לפענ"ד היה נראה דהנה שיטת הרי"ף דדוקא היכא דאיכא לשטר תחות יד עדים דאי בעי היה כובש השטר לכך מקרי מפי כתבם אבל כל דנפק מתחת ידם ונמסר להבעלים כיון דלא יוכלו למהדר הו"ל כמי שנחקרה עדותן בב"ד ע"ש וברמב"ן במלחמות ובנימוק"י ולפ"ז נראה דשם בשטרות שנכתבו על שמו וא"כ שוב הוה לגבי שאר אחין כמפי כתבם כיון דאי בעי היה כובש השטר א"כ הרי הוא טוען דהוא שטר שלו מבית אבי אמו ונמצא אף דנימא דהוא של אחין עכ"פ הוה מפי כתבם ופסול ואף דיצא מתחת העדים והוא ביד בע"ד והוה מדעת המתחייב הא גם הבע"ד היה יכול לכובשו ושוב הוה מפי כתבם וגם לשיטת רש"י ובעה"מ דהוה מדעת המתחייב הא המתחייב לא מסרו רק לאח הלז וכיון דהוא טוען שהוא שלו שוב לגבי השטר הו"ל מפי כתבם ודעת המתחייב לא היה רק למי שנתן המעות ולמי שמסר השטר ולכך כל זמן דלא נתקיים מפיהם הרי הוא שלו: