והנה בתוס' יומא דף זיי"ן ד"ה דם שנטמא כתבו דפריך שפיר דלמ"ד היתר הוא אע"ג דבאכילה לית ליה היתר הוא מכל מקום ה"מ היכא דאטמאי שיריים גופייהו אבל הכא דבשר לא אטמי הו"ל למשריא אף באכילה כיון דמיקל כולי האי דאית לי' טומאה דגברי ודעולין היתר הוא והקשה בטהרת הקדש בזבחים דף ט"ז דמהכא משמע דכל דבשר לא נטמא אף שנטמא הדם אשתרי באכילה והרי שם בזבחים דף ט"ז לענין אונן דמקריב באנינות כתבו דאינו מרצה רק על אימורים והבשר אסור והרי שם דמי לטומאה שנטמא האמורין והבשר טהור וכן משמע ברמב"ם דהבשר אסור ונפלאתי מאוד דאינו קושיא כלל דהתוס' לא כתבו ביומא רק למ"ד היתר הוא בציבור אבל למ"ד דחויה היא כתבו בהדיא שיש להחמיר בבשר אף שטהור הוא ולפ"ז הרי בזבחים שם רבא אמר כן ורבא ס"ל דחויה היא כמ"ש התוס' ביומא בתירוצם הראשון בשם ר"י בעל התוס' דאף דאמר זאת אומרת הותרה היא לא ס"ל כן ואם כן שוב למ"ד דחויה היא פשיטא דהבשר אסור וגם הרמב"ם דפסק דחויה היא ס"ל כן. והנה לא ראיתי בגוף הספר אח"כ עיינתי וראיתי שהוא בעצמו כתב כך:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן י״ז (ט״ו)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.