שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קי״א (י״ב)

והנה בש"ק פ' בא הגיעני מכתב שאלה מהרב מו"ה שמואל נ"י אבד"ק יארטשיב אודות שמשכירין שם המלח מדי שנה בשנה והמעות שייך להכולל וכל מי שנותן יותר לזה משכירין ובכל שנה ההשכרה מחדש וזה שני שנים אשר יעקב וראובן ולוי הי' השוכרים ובשנה שעברה נתן שמעון יותר ונשאר בידו וכאשר השלשה הנ"ל ראו כי יצאו ריקם עשו ת"כ אשר שום אחד לא ישתתף עם שמעון כי חשבו אשר יצטרך ליפול בידם מפני שאין לו עגלה וסוסים אבל שמעון בחר לו דרך אחר והחזיק העסק בעצמו ובשנה זו שכר שמעון ג"כ ויעקב נעשה לו שותף ותבעו ראובן ולוי את יעקב לדין מפני מה עברת את הת"כ וע"ז השיב יעקב כי לא נעשה רק על שנה אף שנעשה סתם מ"מ בלי ספק לא היתה הכוונה רק על שנה כי על שנה הבאה מי יודע אם לא ישכיר איש אחר והם השיבו כי עיקר הת"כ לא היה רק שיצטרך שמעון לפול בידם והראיה ששמעון בעצמו אמר שאם לא ירצה להיות שותף עמו לא היה שוכרו וא"כ הרסת כל הבנין והאריך שעכ"פ אף אם המקח נעשה באיסור הוה המקח קיים וכאן הוה דיעבד שכבר שכר העסק אך נסתפק כיון שהוא על המשך הזמן אפשר דלא מקרי דיעבד שבכל שעה נעשה האיסור ולפענ"ד זה ליתא דהרי דעת הפ"מ הנ"ל דכל דהלוקח או המוכר לבד עושה האיסור המקח קיים דמה אכפת ליה לקונה או למוכר בזה שהאחר עושה איסור וא"כ גם כאן שמעון אינו עושה איסור רק יעקב א"כ אם שמעון לא ירצה להניחו מלהיות שותף לא עבר על איסור וממילא מוכרח הוא להיות שותף וגם לא שייך כאן להבא דכל שהשתתף עצמו שמוכרח להיות שותף ויצטרך לשלם לו כל היזיקות שיגיע לידו הוה דיעבד והמקח קיים לעולם וגם מ"ש שמסתמא אזלינן אחר לשון בני אדם והיה הכוונה על כל השנים וגם ביו"ד סי' רי"ט מבואר דסתם נדר בלא זמן קאי לעולם דאיזה זמן תתן לו וה"ה כאן ובאמת לא דמי דכאן עיקר הכוונה היה שידחקו לשמעון וכל שלא ידעו מה יולד בשנה אחרת ואולי יהיה שוכר אותו שיש לו סוסים ועגלה א"כ בודאי לא כוונו רק לשנה זו ומה גם דכל שראו ששמעון היה לו דרך אחר א"כ שוב בודאי בטל הת"כ דראו אח"כ שלא הועילו בזה וגם לפענ"ד גוף הת"כ היה שלא כדין כי אחר שעושין ההשכרה לטובת הכלל א"כ אם נעשה ת"כ ויהיה בני העיר מוכרחים להשכיר רק לאלו השלשה אז יגרע מעסק הקהל דבר ובכה"ג ודאי לא חל הת"כ להרע לכל בני העיר וע"כ לפענ"ד אין ממש בהת"כ הנ"ל דהוה כנשבע להרע לאחרים. אמנם ליתר שאת יתיר לעצמו הת"כ דאף דהוה כנודר עד"ר מ"מ כל שכבר עבר מצוה להתיר לו ועיין ביו"ד סי' ר"ח ובסי' רכ"ח וביד שאול שם אבל הם אין להם עליו כלום: