שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ק״א (י״ב)

והנה בהא דאמרו בש"ס דרב סבר אפשר לסוחטו אסור ושאני התם דאמר קרא לא תבשל גדי בחלב אמו גדי אסרה תורה ולא חלב ופריך וסבר רב גדי אסרה תורה ולא חלב והאיתמר חצי זית בשר וחצי זית חלב שבשלן זה עם זה ואמר רב לוקה על אכילתו ואי ס"ד גדי אסרה תורה ולא חלב אאכילה אמאי לוקה חצי שיעור הוא וקשה לי לפמ"ש הרשב"א הובא בב"י סי' צ"ח דמשום איסור החלב קרי לבשר בחלב טעמו ולא ממשו דבחלב א"י להיות בו ממשו של איסור אלא טעמו אפ"ה אסור אבל בבשר אפשר להיות ממשו של חלב שגוף החלב נבלע הוא בתוך הבשר ע"ש ולפ"ז יש לומר דבאמת לא מסתבר לומר דרב יחלוק רק דגדי אסרה תורה ולא חלב מה שהוא היפך כל התנאים והאמוראים רק דס"ל דטעם כעיקר לאו דאורייתא אף בב"ח ומטעם דדוקא גדי אסרה תורה שיכול להיות החלב בתוכה בעין משא"כ החלב שאי אפשר להיות גוף הבשר ולא טעמו לכך לא אסור טעם כעיקר בזה וא"כ לכך כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב בשר אסור וחלב מותר משום דהבשר יכול להיות גוף החלב בו ואסור משא"כ בחלב דאין בו רק טעמו ורב סבר דטעם כעיקר לא אסרה תורה ולכך אמרה לא תבשל גדי וגדי אסרה תורה מפני ממשות של החלב ולא החלב שאין בו רק טעם ולכך לא נעשה נבלה ולכך כחצי זית בשר שפיר חייב דשניהם אסורים והיא קושיא נפלאה וצריך לומר דמשמע להש"ס דגדי אסרה תורה ולא חלב היינו שאף החלב ממש מותר לאו דוקא הטעם. ומה יקרו בזה דברי רש"י שכתב ולא חלב אפילו חלב מותר והדבר תמוה דמה אפילו חלב הא דוקא החלב מותר ונשאלתי בזה מאחד מהתלמידים ולפמ"ש אתי שפיר דזה שדקדק אפילו החלב מותר לאו דוקא הטעם בלבד ודו"ק היטב: