שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע׳ (כ״א)

אמנם נראה דהנה הר"ן פ' המגרש כתב דאף לר"א דס"ל ע"מ בלחוד כרתי ולא ע"ח מ"מ מועיל ע"ח והמסירה כורת כל שיש עדים בדבר בין שהם מעידים על המסירה או על גוף הדבר דכל שהגט יוצא מתחת ידה בעדים אלו ובידוע שהבעל מסר לה ונמצא כאלו הן עדים על המסירה ע"ש ובזה יישב הקצה"ח סי' צ' ס"ק ז' דברי הב"ש סי' מ"ב שכתב דבקידושין מועיל ידיעה בלי ראיה כמו בממון והתומים תמה ע"ז דקידושין שאני דבעי עדים ממש וע"ז חידש הקצה"ח דכל שעדים ידעו אף שלא ראו הו"ל כאילו מעידים על הנתינה לידה ולפ"ז נראה דכל דיש כת"י דהוה כמאה עדים אם כן אנן סהדי דקדשה וא"כ הוה כידיעה בלי ראיה דמועיל ולא דמי להודאת בע"ד דאטו אנן ידעינן דאומר אמת רק דכל שהודה אף שמשקר הא יכול אדם לחייב עצמו אעפ"י שאינו חייב לכך בקידושין דמחייב לאחרים ואינו יכול לחייב עצמו שוב מקדש בלי עדים משא"כ בכת"י דאנן סהדי שכדבריו כן הוא הוה כידיעה בלי ראיה ולפ"ז גם בידו לגרשה דהיה כמיגו שפיר מועיל דכל דיש לו מיגו אנן סהדי שאומר אמת דמיגו דאורייתא היא ומכ"ש בדבר שבידו לעשות שוב הוה כידיעה בלי ראיה דמועיל וצדקו דברי שו"ת מיימוני הנ"ל וגם דברי הנימוק"י. אבל האמת אגיד ולא אכחד דלבי נוקפי שיהיה מועיל באומר גרשתי דתהיה מגורשת מכאן ולהבא למ"ד דנאמן ואף שאומר גרשתי שלא בעדים דזה לא שמענו. ובלא"ה דברי הב"ש תמוהים דל"מ ידיעה בלי ראיה בקידושין כמ"ש האחרונים ועיין קצה"ח שם ומכ"ש בזה וכמ"ש למעלה ובריטב"א שהבאתי למעלה מבואר בהדיא דאומר גרשתי בלי עדים ל"מ וע"כ מחוורתא כמ"ש למעלה בישוב הדרכים דבאמת לא הוה דבר שבערוה גמור דפקע חזקת אשת איש שמת בעלה רק דאיסור לאו נשאר ועוד זקוקה ליבם ולפ"ז כל שבידו להסיר החזקה דעכ"פ לגבי עצמו כל שאומר שחלצה נאמן אף בדבר שבערוה לאסור עכ"פ ליבום ושוב כל שמסיר החזקה שוב ל"מ דבר שבערוה ומצאתי מרגניתא טבא בשו"ת רא"ם ח"ב סי' ל"ו שפירש הא דנחלקו אי חליצה מקרי תחלת דין או גמר דין וכתב לפרש דמ"ד תחלת דין היינו שיבמה היא אסורה בלאו לשוק לא תהיה אשת המת וכל שחילץ הוה תחלת דין להתיר הלאו ומ"ס גמר דין היא דמתחלה היתה באיסור מיתה לשוק מת הבעל פקע איסור מיתה ונשאר לאו והוה כגמר דין ע"ש ולפ"ז עכ"פ לגבי עצמו יכול לסתור החזקת זקוקה ושוב פקע כל דבר ערוה וכבר כתבתי דברי הר"ן פרק האומר דאף דמיגו במקום חזקה הוא אבעיא דלא איפשטא מכל מקום בדבר שבידו לעשות מעשה בודאי אמרינן מגו במקום חזקה והוא הדין בזה ושפיר מקשה הנימוק"י ודו"ק עוד יש לי דברים רבים בזה וכתבתי בתשובת אחרת במה שביארתי אם כת"י מועיל בגיטין וקידושין ולא פש גבי לבאר רק מה שראיתי עוד תימה בנתיבות שהביא דברי התוס' במכות דף וא"ו שהקשו בגיטין וקידושין למה לא יפסול אף לר"י דכד"נ דמי ותמה הוא הא באמת לא היה מהראוי להצריך כלל עדים בגיטין וקידושין רק דיליף דבר מממון וכיון שבממון כשר בנמצא אחד מהם קרוב או פסול ממילא גם קידושין וגיטין כשר ע"ש ולפענ"ד בפשיטות ל"ק דטפי היה לו להקשות הא כבר נחלקו הפוסקים אי עדי זנות צריכין דרישה וחקירה ורבים מהפוסקים דס"ל דדמי לד"נ ועיין סי' י"א ובסי' י"ז באהע"ז ואם כן מדוע גט דפתיך ביה הכתיבה ידמה לד"נ אבל באמת לא קשה כלל דכוונת התוס' למ"ש למעלה דהחילוק לר"י בין ד"מ לד"נ דבד"נ כל שנמצא אחד מהם קרוב או פסול אינו מועיל כלל משא"כ בד"מ דמצריך שבועה וא"כ הה"ד בגיטין וקידושין כל שנמצא אחד מהם קרוב או פסול אינו מועיל השני וז"ש התוס' וטעם דפרישית לעיל בד"נ שייך נמי בגט וכונתם למ"ש התוס' ד"ה אם רואין דאין עליו אלא עד א' כשר בדיעבד בגט אבל לכתחלה פסול וגם נחלקו בזה בגיטין דף פ"ו אי צריך כתב סופר ועד וזה ברור ופשוט בכוונת התוס' ודו"ק: