שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן צ״ג (ד׳)

ובזה מיושב היטב הא דפסק רבינו כר"י ובפירוש המשנה לא פסק כר"י ועיין במגיה ברמב"ם שם שהעיר בזה ולפמ"ש א"ש דברמב"ם בחיבורו שפירש לענין טומאה שפיר מחלק רבינו בין ידע דכיון שידע בתחלה הרי הוא קרוב למזיד ול"מ מה שנחשב אנוס ועיין במכות שם דמשמע שם דיש חילוק בין ידע ע"ש בהא דפריך מהגוי גם צדיק תהרוג אבל בפירושו דפירש דברי ר"י דקאי לענין טבל דשם לא צריך לחזור ולתרום ורק לענין אם הדר לטבלי' בזה לא קי"ל כר"י דאף דידע מה בכך מ"מ הוא שוגג בדין וז"ב מאד ודו"ק היטב דרך כלל לפע"ד הדבר ברור דבכה"ג כל ששגג בדין הו"ל כשוגג ובפרט בדבר שחשבה שמצוה היא עושית וכעין דאמרו בגיטין דף נ"ד השתא האי גברא בעי למעבד מצוה נקנסיה אברא דלכאורה יש לעיין ניהו דהוה שוגג הא יש לומר מיגו דאתקצאי לביה"ש אתקצאי לכולי יומא וכבר הקשו כן התוס' בשבת דף מ"ג ד"ה טבל ורש"י בביצה דף ל"א כתב דמזה מוכח דבדרבנן לא שייך מיגו דאתקצאי אבל באמת יש לעיין בזה דהרי כל הטעם דבדרבנן לא אמרינן מיגו דאתקצאי הוא משום דלא גזרו על שבות ביה"ש ונמצא שלא אתקצאי ביה"ש וכמ"ש האחרונים ולפ"ז לפמ"ש רבינו פכ"ג משבת הלכה י"ד דאין מגביהין תרומות ומעשרות שזה דומה למקדיש אותן פירות שהפריש ועוד מפני שהוא כמתקן אותן בשבת והרי לפ"ז יש שני שבותים בהגבהת תרומות ומעשרות בשבת והרי כבר נודע מ"ש הרע"ב בפ"ג דעירובין דאף לרבי דל"ג על שבות ביה"ש בשני שבותין מודה וכבר הארכתי בזה בכמה מקומות וא"כ שוב שייך מיגו דאתקצי והיא לכאורה קושיא גדולה על שיטת רש"י והנראה בזה עפמ"ש במק"א וחדשתי דבר נפלא דלא שייך משום מקדיש רק כשכבר נקדש לגמרי אבל בתרומות ומעשרות דיוכל לתשול עליו עד שיבא ליד כהן ולכך לא שייך מקדיש כל זמן שלא בא ליד כהן ועצל"ח בחידושיו בביצה דף י"ב ע"ב גבי הולכת מתנות לכהן שכתב דעיקר ההקדש בא בעת שנותנו לכהן דאז א"י לתשול עליו והנני יוסיף דלכך הוכרח הרמב"ם שם לתת שתי טעמים דמשום מקדיש לא שייך קודם שנתנו ליד כהן דמקדיש הוא מתורת מקח וממכר גזירה שמא יכתוב והרי כ"ז דיכול לתשול לא נתקדש לגמרי והארכתי שם הרבה וכעת ראיתי שיש לישב בזה השגת הראב"ד פכ"ג משבת הלכה ט' שעל מ"ש רבינו דאין מגביהין תרומות ומעשרות מפני שנראה כמתקן כתב הראב"ד ואפילו ליתן לכהן בו ביום ולפמ"ש אדרבא בזה בודאי אסור משום מקדיש ועיקר ההקדש הוא רק כשנותנו לכהן וא"כ יש שתי שבותים ואין כאן אפילו ושם מיירי רבינו מהגבהת תרומות ומעשרות בלבד ולא שייך משום מקדיש רק משום מתקן דעכ"פ תיקן מה שלא הי' מתוקן ואף שעדיין יוכל לשאול עליו מ"מ כעת תיקן מה שלא הי' מתוקן ואטו אם תיקן דבר שיוכל להתקלקל לא יתחייב כעת משום מתקן ובא וראה צחות לשון רבינו דבה"ט כשכתב רק משום מתקן הוסיף רבינו שהוא כמתקן דבר שלא הי' מתוקן והוא לכאורה כשפת יתר דכל תיקון הוא דבר שלא הי' מתוקן ובהלכה י"ד כתב משום שזה דומה למקדיש אותן פירות שהפריש ועוד מפני שהוא כמתקן אותן ולא כתב הך סיום מה שלא הי' מתוקן ולפמ"ש א"ש דשם מיירי כ"ז שלא נתן ליד כהן וא"כ יכול לחזור בו דמה"ט לא כתב משום מקדיש וכיון שכן גם התיקון אינו לגמרי שלא יוכל להתקלקל רק שעכ"פ מתקן כעת מה שלא הי' מתוקן דבזה בלבד די שיהיה אסור משום מתקן ולכך הוסיף רבינו דבריו להורות ע"ז אבל אח"כ כשנתן טעם משום מקדיש א"כ ע"כ מיירי כשנתנו לכהן דאז א"י לשאול עליו שפיר הוה תיקון גמור דלכך כתב סתם דהוה כמתקן ודו"ק כי זה פרפרת נאה בכוונת רבינו יהיה איך שיהי' שוב דברי רש"י נכונים דכיון דמקדיש ל"ש כ"ז שלא נתנו לכהן שוב לא הוה רק שבות אחד ולא שייך מיגו דאתקצאי ומעתה גם בחלה הוא כן דלא שייך מיגו דאתקצאי וגם לפי חילוקו של התוס' בביצה ל"א וגם לחלוקו של הרמב"ן במלחמות הובא בסי' תקי"ח בב"י ובט"ז שם ועיין בתוס' יו"ט בביצה שם א"כ לא שייך מיגו דאתקצאי כלל בחלה וז"ב: