שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן צ״ב (ג׳)

וראיתי ביש"ש פ"ד דביצה סי' ד' שכתב על דברת הב"י שהקשה על הבה"ג דלית ליה כלל מוקצה לא בשבת ולא ביו"ט דפסק כר"ש וכתב דאפשר דשני ליה בין מוקצה מחמת איסור למוקצה מחמת ביזוי מצוה וע"ז כתב הרש"ל ומה שהקשה מר"ש דלית לי' מוקצה בכאן אני רואה שלא הי' בקי אעפ"י שחפש ובדק הרבה הלא מסקינן להדיא בפרק כירה דר"ש אית לי' מוקצה למצותה עכ"ל ובראותי זאת נבהלתי הרבה לחשוד רבינו הב"י דנהירין לי' שבילי דתלמודא שלא הי' בקי בש"ס ערוך בדף מ"ו שם אך לפע"ד דברי הב"י נכונים דבאמת הא דס"ל לר"ש מוקצה מחמת מצותו היינו כגון שמן שבנר דהואיל והוקצה למצותו הוקצה לאיסורו והיינו בעת שעושין מצותו אבל בכבה מותר שמן שבנר מותר וערש"י שם וא"כ כאן שהבה"ג אוסר אף בנפלו ביו"ט ושבת אף דודאי אינו כעת ראוי למצוה ובשבת ויו"ט לא יוכל לקשרו כלל והוה כמו מותר שמן שבנר ואפ"ה אסור לכך הוצרך לומר כיון דהוה ביזוי מצוה לכך אוסר הבה"ג וא"ל כיון דראוי לאחר יו"ט ושבת לא הוה מותר שמן ז"א דמ"מ כעת אינו משמש למצוה ור"ש לא אסר רק כעין שמן שבנר שמשתמש כעת למצותו וז"ב מאד כשמש: