ובזה מיושב היטב מה שמצאתי בשעה"מ פ"ג מק"פ ה"ט שהקשה על דברת התוס' בבכורות דר"ש ס"ל כר"א דאם כן בפסחים פרק מי שהי' טמא דר"ש לא פליג בפסח שנתערב בפסחים דחלוקים במתנות והא ס"ל כר"א ולפמ"ש א"ש דבאמת מ"ש השעה"מ דהתוס' תירצו דר"ש ס"ל כר"א באמת אגב שיטפי' הוא אדרבא לר"א דס"ל דמסיק לשם מום אינו תקנה גמורה ואסור להכניס עצמו בזה ואדרבא שתחלה תירצו דקרבי במתן אחת כר"י ואח"כ כתבו דבפסחים משמע דר"ש ס"ל כר"א דמסיק להו לשם עצים והיינו דוקא במחרת מביא אשמו דהוה תקוני גברא ומותרין וכאן אסור להקריב דמכניסין עצמו בספק ובאמת התוס' נשארו בקושיא ולפ"ז לפמ"ש ליישב דכאן בשביל העשה מותר ליתן מתן ד' דלא הוה פשיעה א"כ בפסחים שם דנתערב והוה ע"י פשיעה א"כ גם לר"ש אין תקנה ולכך לא פליג ר"ש על הרישא ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן צ׳ (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.