שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן צ׳ (ג׳)

ובזה מיושב היטב הא דכתב רש"י דשניהם ירעו לפי שאין שוים במתנות ותמה בשעה"מ פ"ג ממעה"ק הלכה י"ג דבבכורות אמרו תני חדא יקרבו ומוקי חד כר"ש וחד כרבנן וא"כ רש"י פסק דלא כמאן דלר"ש יקרבו ולרבנן ניהי דירעו אבל לא מטעמא דמתנות רק משום דממעט באכילה ולפמ"ש א"ש דבאמת ממעט באכילה ל"ש בזה דאינו רק במקצת רק דע"י שאין מתנתם שוה א"כ א"א דאם לא יתן רק אחת הרי הוא מכניס עצמו בעשה דהא יכול העשה למדחי דאם יתן ארבעה מי עושה מעשה בידים ומחשבהו לשלמים ושוב מכניס עצמו בספק איסור שמא לא יהי' לו אוכלין וא"כ דברי רש"י עם הש"ס שפה אחת ודברים אחדים כנלפע"ד לחומר הנושא ואם כי הדברים חריפין נראין ישרים מצד הסברא ת"ל. שוב ראיתי בתוס' בכורות שם ד"ה והא שהקשו היאך אמר דקרבי והא אינן שוים במתנות וכתבו דפלוגתא הוא דר"א סבר במתן ארבע ור"י סבר במתן אחת וע"ז כתבו ומיהו שם משמע דר"ש ס"ל כר"א והיינו דמסיק להו לשם עצים ולפמ"ש א"ש דכל טעמו של ר"א דמסיק להו לשם עצים הוא כדי שלא יעבור בב"ת וכאן דיש עשה שלא ע"י פשיעה שוב מותר ליתן מתן ארבע ממש וא"ל דאין מביאין קדשים לבית הפסול דזה אינו דהא ר"ש ס"ל דמביאין לבית הפסול ולכך שפיר יקרבו לר"ש. ובזה מובן היטב מה דמחלקו התוס' שם היכא דיש לו תקנה ברעייה אסור להקריב בלי סמיכה והיינו משום דאסור להכניס עצמו בספק איסור כל דיש לו תקנה ברעיה וכמו דבר שיל"מ דהטעם עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר ואף ספיקא אסורה וא"כ הוא הדין בזה כל דיוכל למצוא תקנה בהיתר ע"י רעייה למה יעשה ע"י ספק איסור ולדחות הסמיכה וז"ב כשמש: