שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ״ט (ד׳)

ובזה מובן היטב חלוקו של ר"ת שכתב דגבי ספינות ומחצלאות כיון דבלא"ה הוה רשה"י ואינו רק סילוק דיורין שרי ולא נתבאר החילוק דס"ס נעשה מחיצה בשבת ולפמ"ש א"ש דכל האיסור הוא משום דאי עביד ל"מ ונתקן האיסור בזה וא"כ זהו היכא שעשה עשיה חדשה בזה שפיר שייך לומר דל"מ אבל היכא דלא נעשה עשיה חדשה שפיר מועיל והרי אם נסתלק הדיורין מאיליהן ג"כ הי' מועיל והוה כעין מ"ש התוס' בתמורה דף ז' לענין צורם אוזן בכור כיון דאם נעשה מאיליו הי' שרי לא שייך כל מלתא דא"ר לא תעביד. ומן האמור נראה דמה שנחלקו הרא"ש והר"ן בפירוש דברי ר"ת נראה כפירוש הר"ן דכל שכבר הי' רשה"י מותר אף שנעשה עי"ז רה"י דכל שכבר הי' רשה"י הוה כנעשה מאיליה והרי מחיצה העומדת מאליה מועיל כמבואר שם ס"ג וה"ה בזה דכל שהי' מועיל אם נעשית מאליה שוב לא שייך לומר דאם עבד לא מהני משא"כ אם לא הי' כלל מחיצה דע"י עשייתו נתהווה ענין חדש אף דאם נעשה מאליה שרי מ"מ אין דרך שיעשה מאליה ול"מ עשייתו משא"כ שם דדל עשייתו הרי הוא כבתחלה ולא הועילו מעשיו יותר ממה שהי' בתחלה קודם שבת ויש להאריך ולישב סברת הרא"ש דהוא ס"ל דאף מחיצה שנעשית מאליה מועיל כאן שעשייתו גרמה לי' איסור וגם י"ל דר"י בשבת שם ס"ל כרבא דלחי העומד מאיליו ל"מ וה"ה מחיצה כל שלא סמכו עליה מבע"י ל"מ ועיין בב"י סי' שפ"ב דכתב דתלוי בזה יעו"ש יהי' איך שיהי' דברי ר"ת נכונים. ובזה אמרתי דבר נחמד לישב שיטת רש"י דלמה לא פירש כר"ת ולפמ"ש א"ש דרש"י לשיטתו דס"ל דבמחיצה הנעשית מן הצד ל"ש אהל אף אם מועיל להתיר עי"ז וכמבואר בעירובין דף מ"ד באורך ולדידיה ע"כ מה דאוסר כאן מחיצה משום שנפלו כל המחיצות ושייך איסור אהל וכמו שהאריך בשו"ת פ"מ בזה עכ"פ אין האיסור משום מחיצה רק משום אהל והרי האהל כבר נעשית וא"כ יקשה למה אוסר ר"נ הא האיסור כבר נעשה אף דנימא דאין כאן מ"מ האהל כבר נעשית וע"ז פירש רש"י דבאמת הא דאסור במזיד אינו רק משום קנסא שלא יהנה ממלאכת שבת: