שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ״ח (ד׳)

ובזה מיושב היטב דברי הש"ע אהע"ז סי' כ"ח סכ"א שפסק בחמץ דרבנן ושעות דאורייתא מקודשת ותמהו הח"מ והב"ש שם דמנ"ל זאת ולפמ"ש א"ש דעכ"פ מה"ת שלו ויכול לקדשה דהוא שלו מן התורה ואף דהש"ס אמר כיון דאיסורא דרבנן עלי' כדאורייתא דמיא ולאו ברשותי' קיימא היינו לקדש בגוף החמץ אבל עכ"פ באפר שפיר מותר לר"י והאפר שפיר מותר כיון דמדרבנן עכ"פ אסור א"כ מקיים המצוה וניתר האפר עי"ז או דשם קאי הש"ס אליבא דרבנן ובחידושי אמרתי בזה דלכאורה צריך להבין מה דאמר הש"ס כיון דאיסורא דרבנן עלי' כדאורייתא דמיא ולא ברשותי' והיינו דכיון דמדרבנן אסור כל דתקנו חז"ל כדאורייתא הוא דהפקר ב"ד הפקר ועשאו כאלו אינו שלו והרי כבר נודע מ"ש התוס' ביבמות דף פ"ט דהפקר ב"ד הפקר ל"ש היכא דיהיה אח"כ שלו ע"ש וא"כ כאן דהאפר מותר דכל הנשרפין אפרן מותר א"כ לא שייך לומר שהפקירו חמצו כיון דעכ"פ אפרו יהי' מותר לו והוה שלו אמנם לפמ"ש א"ש דשם קאי הש"ס על שעות דרבנן דהיינו שיבטלו בתחלת שש וא"כ ממנ"פ אם לא יהי' החמץ אינו שלו אז כיון דמותר עדיין א"כ שוב לא יהי' אפרו מותר כיון דלא נאסר עדיין החמץ ולא הי' מה שיתיר עדן וכמ"ש וע"כ דהוה כשל תורה ושוב אין בידו לבטלו א"כ זה דוקא בשעות דרבנן וחמץ דאורייתא אבל בחמץ דרבנן ושעות דאורייתא שפיר מקודשת עכ"פ כיון דמה"ת האפר שלו וא"ל דהאפר אסור דזה אינו דהשעות דאורייתא ושוב האפר מותר דנעשה מצותו ומה דהביא מר"ג בחיטי קורדניתא הוא בתרי דרבנן ושם שפיר גזרו חז"ל והפקירו ממונו ולא שייך לומר דאח"כ יחזור לרשותו משום האפר דהא עדן לא נאסר מן התורה אבל כל שנאסר מדרבנן לא שייך הפקר ב"ד וכנ"ל: