שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ״ז (ד׳)

ובגוף קושית הגאון בטורי אבן הנ"ל דמה נ"מ בין רבנן לרבי דגם לרבנן כיון דחייב לצי"ש שוב מועיל תפיסה ושם תפסו היורשים כמ"ש רש"י נראה דבר חדש ע"פ מה שהאיר עינינו הראב"ד ז"ל הובא דבריו ברשב"א ושטה מקובצת בב"ק דף מ"ג בהא דס"ל להש"ס דיש דמים לב"ח וע"ז הקשה הראב"ד והא אין דמים למתים וכדאמרו בערכין דאומר דמי עלי ומת לא יתנו יורשיו שאין דמים למתים והפליג בקושיא זו וכתב שיש לומר שלא אמרו שם אלא לענין יורשין דהנודר כבר מת והטעם לפי שאין היורשין מתחייבין בדמיו עד שעת שומא ומשירשו נכסי אביהם וכיון שלא נישום בחייו עכשיו שמת אין שמין אותו לחייב היורשים שאין לו עתה דמים והן לא נתחייבו עד עכשיו אבל לענין כופר ודמים שמזיק חייב משעת המיתה נתחייב ליורשיו עכ"ל הזהב ובתשובה הארכתי בביאור כל הסוגיא ע"פ דרכו והנה תורף חילוקו דהמזיק דעליו החיוב משעת מיתה שפיר נתחייב ליורשי הניזק משא"כ יורשי המת דלא שייך עליהם החיוב רק בעת שירשו הנכסים ואז הי' כבר מת ולפ"ז אף אנן בדידן נימא דלרבנן דס"ל נתכוין להרוג את זה והרג זה דחייב מיתה א"כ ל"ש דלתחייב ממון דאף דקלב"מ חייב לצי"ש אבל כאן על מי הטילה התורה החיוב ההורג בעצמו נתחייב מיתה והיורשים אחריו אין צריכין לשלם דמי הנהרג דאין דמים למתים ולכך גם אי תפס מפקינן מיניה דלא שייך חיוב כלל וז"ב והא דכתב בהג"א פ"ד דב"ק דמי שהרג חייב ממון לצי"ש היינו בזה"ז שאין הורגין אותו א"כ חייב עכ"פ דמים לצי"ש אבל התורה לא חייבו בדמים כיון דבר קטלא הוא ולא שייך לחייבו דבאמת קלב"מ והב"ד אין אומרים לו לשלם ואין עליו החיוב רק לצי"ש פשיטא דבכה"ג לא מקרי נתחייב בשעת מיתה והיורשים אינם מחוייבים דאין דמים למתים ודו"ק ויש לישב בזה הרבה קושיות שהקשה בקצה"ח סי' ח"י ואכ"מ כעת להאריך: