שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ״ז (ג׳)

ובזה מיושב קושית הטורי אבן בהא דאמרו בסנהדרין דף פ"ו בד"נ בפלוגתא דרבי ורבנן והקשה הוא דהא כיון דרבנן פטרי משום קלב"מ מהני תפיסה ושם תפס וקידש ואף לרבנן חייב ולפמ"ש א"ש דע"כ ל"מ תפיסה רק בשביל דחייב לצי"ש וכיון דהבנים פטורים לא שייך תפיסה ואף דבהג"א מבואר דאם הרג אדם חייב ממון לצי"ש היינו בזה"ז דאין הורגין אותו א"כ הוא בעצמו חייב לצי"ש אבל לא הבנים ודו"ק ועיין קצה"ח סי' ת"ו ומצאתי בשו"ת ת"צ בסופו שהגאון מוהר"ע ז"ל הקשה לו דאין התחלה לקושית התוס' דכופרא כפרה ובכפרה לא שייך קלב"מ וכתב הוא לישב דהתוס' אזלי למ"ד כופרא ממונא והוא הדבר אשר דברתי ומ"ש בתירוץ השני לישב דכיון דשם רוצה הש"ס ללמוד מק"ו דיהיה אדם חייב בכופר ואצטריך עליו לפטור וכדאמרו בב"ק דף כ"ו ואם כופרא כפרה לא שייך הק"ו דאפשר כיון דחמור הוא לא רצתה התורה שיתכפר בעונש קל וכמ"ש המהרש"א לענין אין עונשין מן הדין ובמחכ"ת לא קרב זא"ז דכאן כיון דבאמת קלב"מ ונפטר במיתה ואם כן אם ניליף בק"ו דלתחייב כופר חומרא היא שלא יפטור במיתה לבד רק צריך כופר ג"כ א"כ איך שייך לומר דבשביל דחמור עבירתו לא לצטרך כופר ולפטור במיתה לבד דכל דקלב"מ הרי נפטר מדין אדם ונתכפר ע"י כל שקבל דמים וז"ב ופשוט וע"כ מחוורתא כתירוצו הראשון וכמ"ש ומיושב קושית הגאון מוהר"מ הנ"ל. עוד נראה לי בישוב קושית מוהר"מ הנ"ל דכל הטעם דאין ממשכנין חייבי כופר הוא משום דדמי לחייבי חטאות ואשמות דאין ממשכנין כיון דלכפרה קאתי ולא משהה לי' וכמבואר בב"ק דף מ' ולפ"ז הא התוס' ביבמות דף פ"ח ע"ב כתבו דאמרינן אם ירצה לומר מזיד הייתי דהא חייבי חטאות אין ממשכנין וכתבו דאומר מזיד וסבר דמפטר א"כ לא ניחא לי' בכפרה ע"ש ולפ"ז כאן כיון דבאמת יש למפטר משום קלב"מ א"כ באמת סובר דפטור וא"צ כפרה עוד א"כ שוב הי' מקום לחייבו כופר ולמשכן אותו ולכך אצטריך קרא למפטר ודו"ק ובזה יש לישב גם קושית הקצה"ח סי' כ"ח ס"ק א' ולחלק ג"כ בין שוגג למזיד ודו"ק ואכ"מ: