שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ״ה (ג׳)

ואגב אומר במה ששאלני חכם אחד מליטא בהא דהקשו התוס' בע"ז דף ס"ה כיון דכבר הורה רבא בפסחים למפינהו ולזבנינהו לעכו"ם והדר בי' למה טעה בע"ז שנית ותירצו דשני המעשים באו לפניו בב"א והמ"א סי' תס"ז האריך דא"כ למה לא שרי רבא גם בע"ז למכור קבא קבא וע"ז תמה החכם הנ"ל מהא דכתב הר"ן בפסחים בשם הרא"ה דמחלק דחיטי אית בהו צירי ויש לחוש יותר שנתבקעו משעורים והר"ן כתב דז"א דהא דאמרו בע"ז דף ס"ה דשאני חיטי דאגב צירייהו כמבוקעות דמי היינו דוקא לענין יי"נ שיש לחוש שמא יזוב לתוכם יין בעין אבל בחמץ אדרבא חיטי קילי והא דחייש בארבא דטבעה בחשת' היינו שראה קצת חיטי מבוקעות ולפ"ז י"ל דלכך בפסחים הוא דהדר רבא כיון דלא הי' רק קצת חיטים מבוקעות ולא חש להשאר משא"כ ביי"נ שם דנפל בחיטי והי' בעין דיש לחוש יותר ולכך לא התיר למכור קבא קבא והשבתי דאינו קושיא כלל דכיון דרבא התיר בראשונה בפסחים למכור לנכרי מדלא התיר ללקט אותן שנתבקעו ולהשליכן ולשרפן והנשאר ימכר לישראל וע"כ דהי' לו חשש שמא מבוקעות הם כלם וע"ז אותביה רבה מהבגד שאבד בו כלאים והדר רבא ולא התיר רק קבא קבא וא"כ ע"כ דחש לזה וא"כ גם ביי"נ אמאי התיר ואדרבא קושית התוס' קשה טפי דאם בפסחים דלא היה איסור ברור בכל החיטין ואפ"ה אותבי' רבה בר לואי מכ"ש בחיטין דיי"נ דיש לחוש לאיסור בעין והיאך טעה רבא שנית וגם המג"א הקשה שפיר דלמה התיר שם למטחן ולמפינהו ולמזבן כלהו בב"א וא"כ איך התיר בתחלה למזבינהו לעכו"ם וא"ל להיפך דמעשה דע"ז הי' בתחלה רק דהש"ס קבעו כפי סדר המסכתות וא"כ לכך אותבי' רבה בר ליואי והדר בי' ואח"כ הי' המעשה דחמץ וטעה רבא דסבר כיון דאינו בעין על החיטין רק בקצת חיטין ל"ח דז"א דבאמת גם בזה יקשה דעכ"פ היאך התיר רבא ביי"נ למטחינהו לעכו"ם ולא התיר קבא קבא וע"כ דחשש שמא בכ"ז ימכרם לישראל ואיך התיר בפסחים וא"ל דשם הוה ס"ס דז"א דל"מ לפמ"ש המהרי"ט והובא במ"א שם דגם ס"ס ל"מ דאין עושין ס"ס בידים וא"כ גם בזה ל"מ ס"ס וגם להכ"מ קשה דמ"ש דא"ל דיי"נ דאורייתא וחיטי אינו רק חשש דרבנן דהא המרדכי כתב דביי"נ דרבנן מיירי ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק או"ח סי' ע' וזה אין להקשות לפמ"ש דבאיסור ניכר לא חיישינן א"כ ביי"נ האיסור ניכר שפיר י"ל דבזה טעה רבא דמותר למכרו דכמו שהוא אינו חשש דז"א דפשיטא דינגב היין ויש חשש ושפיר הקשו התוס' ודו"ק: