שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ״ד (ג׳)

והנה הרב המאוה"ג מו"ה יהודא ליבוש אבד"ק ליטעוויטץ במדינת רוסיא הקשה אותי בהא דאמרו מתוך שיכולין לומר לאסרה על בעלה באנו והקשה דהא דיני נפשות בעי עשרים ושלשה וא"כ אינם יכולים לומר לאסרה על בעלה נתכוונו דא"כ למה באו לפני ב"ד של כ"ג ואמר שהקשה כן לדו"ז הגאון המובהק מו"ה יעקב אורינשטיין זלה"ה האבד"ק לבוב והשיב דיש לומר דקבלת העדות של ד"נ כשר בשלשה אף שיהי' ד"נ מ"מ יוכל אח"כ הב"ד של כ"ג לדון ע"ז הנה אם קבלה הוא נקבל אבל אם לדין יש תשובה דמנ"ל זאת ולכאורה הי' נראה לי ראיה ברורה להיפך מהא דאמרו בסנהדרין דף ח' וחכ"א מוציא ש"ר בעשרים ושלשה מפני שיש בו ד"נ ופריך וכי יש בו ד"נ מה הוי ומשני בחוששין ללעז פליגי דרבנן ס"ל דחוששין ללעז ופירש"י דחיישינן שמא כשיצאו הקול יבאו עדים ויעידו שזינתה ונבעי כ"ג ע"ש הרי דאף שכעת אין עדים כלל מ"מ בעי כ"ג דשמא יבאו עדים ומכ"ש בכה"ג שיש עדים דודאי בעי כ"ג משום לעז אף לר"מ דהא כבר יש עדים וקרוב לבא לד"נ וגם לפירוש ר"ת דחיישינן אף שכבר הוכחשו דלמא יבאו עדים אחרים דהשתא דחיישינן לחששא דחוקה מכ"ש כשיש עדים לפנינו דחוששין ללעז וצריך עשרים ושלשה וביותר יש להקשות דאם נימא דלאוסרה על בעלה הוה כד"מ כמו שהוא דעת הרבה פוסקים באהע"ז סי' י"א א"כ הי' סגי בשלשה הדיוטות וא"כ בזה ודאי דחוששין ללעז לכ"ע דהרי הר"ן בחידושיו לסנהדרין דף ח' כתב דע"כ לא פליג ר"מ ואמר דל"ח ללעז רק היכא דאם יבאו אח"כ עדים לא יפסלו אותן הדיינים רק שיצטרך להוסיף עליהם אבל היכא שהם הדיוטות דכבר נפסלו מלהיות דיינים ויצטרך להוציאם ולהעמיד דיינים מומחים תחתם בכה"ג ודאי חיישינן ללעז וכיון שכן שוב יקשה דאי לאסרה על בעלה באו הי' די בדיינים הדיוטות ולמה להו מומחים וע"כ דד"נ רצו לדון ולר"מ באמת סגי בשלשה מומחים ולרבנן באמת הי' בכ"ג וגם לר"מ אפשר דמודה כל שכבר באו עדים דצריך עשרים ושלשה וע"כ קשה קושיתו אמנם נראה דיש לומר כיון דלא מקטלא לר"י בר"י רק בשזינתה וחזרה וזינתה א"כ א"א בשום פנים לבא לידי נפשות וכדאמרו שם שוב שפיר אמר דיכולים לומר לאסרה על בעלה באנו ובאמת קבלו בשלשה וא"ל דא"כ שייך לעז דז"א דלעולם לא יבא לידי נפשות אבל באמת ז"א דהרי הש"ס מוקי ר"ח בפלוגתא דר"י בר"י ורבנן ומבואר דחכמים ס"ל כר"י בר"י דמקטלא בזה באופן שאומרים שבעל וחזר ובעל הרי דבכה"ג חיישינן ללעז ומיהו אפשר דשם דר' חנן מיירי בלא אמרו שבעל וחזר ובעל שוב ל"ש לעז כיון דלא אתי לידי נפשות אבל בכ"ז נדחקתי לחיבת פה הקדש לדודי זקני הגאון אמיתי מוה' יעקב זצ"ל שחידש כן אבל באמת פשטת הסוגיא מורה דודאי בעי כ"ג ולפע"ד נראה בישוב קושיתו לפמ"ש למעלה דעיקר התנצלות שלהם שהם טוענים ברי נגד החזקה רק שכ"ז שלא יוכלו להתנצל שכוונו לאסרה נהרגים על שזממו להרוג אבל כל שיכולים להתנצל שוב יוכלו לטעון ברי ולפ"ז ל"ק הקושיא הנ"ל דאמת שהם באמת באו על ד"נ רק שהם באמת טוענים ברי לגבי עצמם שהם אומרים אמת וכל אדם יוכל לטעון ברי נגד עצמו רק שהתורה אמרה כאשר זמם והם זממו להרגו ולגבי הנהרג זממו להרוג אותו שלגביה אינם נאמנים וא"כ כל שיכולים להתנצל שבאו לאסרה על בעלה אף שיש הוכחות שבאו על עסקי נפשות מ"מ אינו דבר ברור ושוב נאמנים לגבי נפשם דכאשר זמם בעי שיהי' בודאי ולא במקום שיוכלו לעמוד על נפשם ולטעון שלא רצו להרוג אף שההוכחות ואומדנות רבות שבאו על עסקי נפשות ע"ז לא הורגים בכאשר זמם דחידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו ובזה מיושבים קושיות רבות שהקשו האחרונים כהנה וכהנה עיין בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' ע"ב וביתר ספרי אחרונים ולפמ"ש א"ש ודו"ק כי הוא הערה נכבדה אח"כ מצאתי את שאהבה נפשי בחידושי הר"ן לסנהדרין דף י"ז ע"א כל עיר שאין בה שנים לדבר ואחד לשמוע אין מושיבין בה סנהדרין ופירש"י שנים לדבר בשבעים לשון ואחד לשמוע וע"ז כתב הר"ן דמשמע מדבריו דאם יש ב"ד של שלשה יכולין לקבל עדות ד"נ ואינו במשמע דודאי כל הב"ד הצריכים בגמר דין צריכים הם בקבלת עדות הלכך משמע דכל הב"ד צריך שידעו בשבעים לשון ושכלן יקבלו עדות בד"נ וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ב מסנהדרין לפיכך פירשו וכו' הרי מבואר בהדיא דצריך שיהי' עשרים ושלשה בקבלת עדות של ד"נ ומ"ש מעלתו דפשפש ומצא בשו"ת רדב"ז הנדפסים מחדש במדינת רוסיא במפתחות ח"א ונרשם בסי' ש"ל שאלה אם קבלו עדות ד"נ בג' האם יכולין לעשות מעשה על פיהם בכ"ג ובהספר נשמט אותו תשובה הנה לאהבת אמת שלחתי ושאלתי הרדב"ז הישנות הנדפס בוויניצא ומצאתי תשובה הלז בסי' ש"ל אם קבלו ד"נ בג' אם יכולין לעשות מעשה על פיהם והביא בשם מי שכתב ראיה מדברי רש"י האלו שהבאתי בשם הר"ן וע"ז תמה הרדב"ז דא"א לומר כן דהיאך יקבלו עדות בשלשה והשאר לא יבינו ושמא יטעו בקבלת העדות והורגים את הנפש שלא כדין והרי צריך דו"ח ושמא לא ידעו אלו השלשה לדרוש ולחקור ולזה כתב שא"א לתלות בוקי סריקי ברש"י ז"ל ורק כיון דגוף הדבר מה שאין ב"ד שומעין מפי המתורגמן הוא רק מדרבנן דלא דמי לעד מפי עד דהתם אין העד לפנינו אבל כל שהעד לפנינו אף שהב"ד שומע מהמתורגמן הא המתורגמן מבין אותנו דברי העד שהוא לפנינו אין רק דרבנן וכיון שכן כל שיש שלשה המבינים מעצמם סגי דהוה כמשא ומתן דסגי בשלשה דהם מבינים סברתם וטעמם לפני השאר וה"ה בזה עכ"פ יש שלשה המבינים היטב לא הוה עד מפי עד ע"ש שהאריך וכן עיקר ועיין בתוס' מנחות דף ס"ד ד"ה ויודעים שחלקו בין ד"מ לד"נ עכ"פ בד"נ ודאי דצריך שיהי' כל הכ"ג מבינים ואף דדבריהם תמוהים ועלח"מ בפ"א מסנהדרין ה"ה ע"ש אבל עכ"פ הדין דין אמת שבודאי ד"נ צריך עשרים ושלשה וכמ"ש ודו"ק היטב גם הרדב"ז לא נשאל רק אם קבלו בשלשה אם יכולין לעשות מעשה עי"ז ולא שלכתחלה יקבלו בשלשה ואולי גם רש"י דמכשיר בשלשה המבינים הלשון הוא רק בעיר שאינו נמצא מבינים יותר והרי מצוה להקים סנהדרין בכל עיר ועיר לכך מכשירין אף בשלשה בלבד דהוה כדיעבד ושעת הדחק דמה יעשה אותה עיר שאין בנמצא שם יותר ושוב נזכרתי שבספר בני אהובה מהגאון בעל או"ת הקשה בהא דתיקן עזרא שיהי' יושבין ב"ד של שלשה כדי שישכים ויבא לב"ד והא ד"נ בעי עשרים ושלשה וא"כ לא יוכלו הדיינים לדון ע"ש שהאריך בזה וגם אני הארכתי בזה ואם נימא דכשרים לקבל העדות בשלשה הי' סגי בב"ד של שלשה לקבל עדות שלא ישכך כעסו ויבא לב"ד ואח"כ יהי' עשרים ושלשה ודו"ק. ובמ"ש מדוקדק הלשון דאמר עידי נערה המאורסה שהוזמו אין נהרגין ולא אמר דהיא עצמה אינה נהרגת ולפמ"ש א"ש דבאמת אם העידו בב"ד של כ"ג הי' נהרגים רק דכל דא"א שיהי' נהרגים דהו"ל עדות שאילה"ז ושוב לא יוכל לבא לידי ד"נ שוב הוה סגי בג' ושפיר הוה עדות שאילה"ז: