שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ״א (ד׳)

והנה דרך אגב ארשום בהא דמבואר בסי' קע"ה ס"ט בקנאה במאתים ואינו שוה אלא מנה אם המצרן חפץ בה צריך ליתן לו מאתים וכתב הטור ול"א דהמצרן יאמר לו שלוחי אתה ולתקוני שדרתיך ולא לעותי ותתבטל המקח שאין זה עיות שפעמים אדם קונה שדה בהרבה יותר מכדי דמי' מפני שלבו חפץ בה לפיכך אם המצרן חפץ בה צריך ליתן לו בה כל המאתים ותמהו כלם דא"כ גם בשליח שטעה אמאי יכול לומר לתקוני שדרתיך הא בקרקע ל"ש זאת ועיין בתוס' כתובות דף צ"ח ד"ה ה"ג ובפרישה וע"ז אמר אלי החריף מו"ה מאיר בראם נ"י די"ל הטעם דהנה הטעם דאין אונאה לקרקעות י"ל עפמ"ש הריטב"א בקידושין ח' גבי ר"כ דשקל סודרא וז"ל שמעינן מהכא דמכר חפץ לחברו בשיתא ובשוק לא שוה אלא חמשה אי להאי לוקח שוה שיתא אין בו משום אונאה דבתר לוקח אזלינן ולפ"ז ה"ה בקרקעות כיון שלפעמים אדם קונה שדה בהרבה יותר מכדי דמיה מפני שלבו חפץ בה לכך ל"ש אונאה לקרקעות ולפ"ז זהו כשהוא קונה בעצמו אבל ע"י שליח יכול לומר שאינו שוה לו ואינו חפץ בה לכך הוה טעות ועוות ובטל השליחות אבל במצרן דגוף דין מצרן הוא משום ועשית הישר והטוב וא"כ ממנ"פ אם לבו חפץ בזאת הקרקע שוב ל"ש אונאה ולא הוה טעות כלל ואם אין לבו חפץ בה שוב ל"ש דין ב"מ והנה אם כי לכאורה דבר חכמה אמר אבל אין דבריו נכונים מכל צד דבאמת יכול בעל המצר לומר לבי חפץ בקרקע רק לפי שיווי הקרקע ולא ביותר מכדי שויה כי לא יגיע לי תועלת בהמצר כי עי"ז אפסיד מנה ובלא"ה אין התחלה לדבריו כי מ"ש טעם שלכך בקרקעות אין אונאה מפני שכל שדרך ב"א לתת יותר בקרקע שוב לדידי' שוה לו דא"כ עבדים ושטרות מא"ל וכ"כ התוס' בב"ב ס"א ע"ב ד"ה ש"מ ודברים פשוטים דאל"כ למה אצטריך קרא למעט קרקעות והרי ל"ש בו דין אונאה גם גוף דברי הריטב"א דכל דלהלוקח שוה שיתא ל"ש אונאה הדבר תמוה דא"כ גבי מרגליות דקי"ל דיש בו אונאה אף דאדם רוצה לזווגם וכבר תמה בזה הקצה"ח סי' רכ"ז על הריטב"א אך חלילה שיטעה בזה הריטב"א אבל כוונת דברי הריטב"א נלפע"ד דיש שתי מיני שווי יש ששוה לזה מפני שיוכל לעשות מהם כלי נאה ע"ד שאמר שיכול לזווגם בזה לא קי"ל כר"י רק כרבנן דמ"מ אין לו שווי בעצם ויש מין שווי ששוה בעצמו ע"ד שאמרו מלתא אלבישיהו יקירא והיינו שמי שרגיל ללבוש מעיל זה יודע שווי הדבר עד"מ יש בגדים שהחשובים הולכים בהם או שבני מדינה אחת רגילים ללבשו ובני מדינה אחרת אין דרכם ללבשם רק לפרקים וא"כ מי שבא מאותה מדינה שרגילים ללבשו לזה יש לו שווי בעצם א"כ אין בו אונאה ושפיר למדו מדר"כ דגברא רבא הוא ומבעיא לי' סודרא והיינו שאדם אחר אין דרכו ללבשו ואינו שוה באמת כ"כ אבל ר"כ דצריך לילך בסודרא מפני חשיבתו לזה באמת שוה בעצם כ"כ א"כ אף שבשוקא לא שוה רק חמש היינו משום שאין רגילין ללבשו אבל אם זה הלוקח הוא מאנשים שדרכם ללבשו בזה ל"ש אונאה דלדידי' שוה לו כ"כ וז"ב כשמש לפע"ד: