שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״ט (ד׳)

ובזה יש לישב מה שהקשו אא"ז הח"ץ ז"ל בס"ס ע"ג בהגהות לט' ובתומים שם למה לא מקשה לר"נ ג"כ ע"ש ובתשובה הארכתי בזה ולפמ"ש א"ש דלר"נ דאינו רק ש"ש א"כ פשיטא דיכול לחזור בו דאינו רק מפני שנהנה מהנה א"כ פשיטא דלא מעל כל שיכול לחזור משא"כ לר"ה וז"ב אמנם נראה דשואל לאחר שבקע בה ועשה תשמיש אשר שאל לזה פשיטא דיכול לחזור בתוך הזמן והטעם נ"ל דהרי כל שלטובתו נתקן הזמן פשיטא דיכול לסלק נפשו וע"כ לא יכול לסלק בתוך הזמן בחניות רק משום דגם לטובת המלוים נתקנה ג"כ כמ"ש הש"ך סי' ע"ד אבל כאן דשואל כל הנאה שלו א"כ אינו רק לטובת הלוה א"כ אף דהמשאיל א"י לחזור בו מ"מ השואל יכול לחזור בו ובזה עדיף שואל מהמשאיל כיון דלטובתו נתקנה הזמן. ובזה נראה לפע"ד דזה הטעם שלאותן הפוסקים דס"ל כל"ב דר"פ דאינו מתחייב באונסין משעת שאלה רק בעת האונסין משום דכיון דיכול לחזור בו עד הזמן ההוא א"כ אינו מתחיל החיוב קודם שנאנס כיון דיכול לחזור בו ולתת לו החפץ או הפרה ויכול לומר לו הש"ל א"כ החיוב לא מתחיל רק בעת ההוא ובזה נלפע"ד דמיושב היטב דברי הרמב"ם בפ"א משאלה הנ"ל שכתב דאם כסבורין שהיא של אביהם וטבחוה ואכלוה משלמין ואם הניח להם אביהם אחריות נכסים משלמין ותמה ה"ה דהא הוא פסק כל"ב דר"פ בפ"ג מגניבה וא"כ למה יתחייבו ולפמ"ש א"ש דדוקא אביהם הוא דלא נתחייב רק עד שעת אונסין משום דיכול לחזור אבל היורשים ממנ"פ אם ידעו שהוא שאלה הרי פשעו ולמה לא יתחייבו וע"כ דכסברו שהיא של אביהם א"כ ל"ש חזרה ונכנסו תחת רשות אביהם להתחייב באונסין וחזרה ל"ש בהו וחייבים והא דאמרו ופליגא דר"פ או היינו דר"פ לא כיון לזה דר"פ דמשעת משיכה נתחייב או בעת אונסין רק להא דאמרו שם הואיל ואמר ר"פ משעת משיכה אחייב במזונותיה ה"נ משעת שאלה אתחייב באונסיה קמ"ל והיינו דמ"מ הו"ל קלבד"מ הא יכול לחזור בו ולא נתחייב משעת שאלה באונסין רק בעת אונסין אבל הבנים פשיטא דנתחייבו משעה שנכנסו תחת אביהם דבהם ל"ש חזרה לענין דטבחוה ואכלוה וא"כ ממילא כיון דמשעת משיכה אתחייב במזונותיה ממילא נתחייב באונסין ולזה קאמר דל"ק פליג אר"פ בזה ול"ב ס"ל דר"פ ול"ק ס"ל דלא חל החיוב כלל עד שעת אונסין ול"ב ס"ל דחל החיוב מקודם רק דהאב הי' יכול לחזור משא"כ הבנים וז"ב מאד מאד ודו"ק היטב כי הוא ענין נפלא ת"ל: