שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״ח (ד׳)

ובגוף דברי הרמב"ם שלמד הדבר בהיקש דכשם דהלוקח קונה הגוף בדמים ומקבל מתנה קונה הגוף בלי דמים וא"י לחזור בהם כמו כן השוכר קונה הגוף לפירותיו עד זמן קצוב בדמים שנתן והשואל קונה הגוף לפירותיו עד זמן קצוב וא"י לחזור בתוך הזמן הנה מצאתי בשיטה מקובצת ב"מ דף צ"ט בהא דאמר רב הונא דהשואל קורדם בקע בו קנאו שכתב הריטב"א בשיטה שם דטעמא דר"ה (ובשמ"ק יש ט"ס שכתב דטעמא דרשות הרבים וצ"ל ד"ה והוא רב הונא) דס"ל דמשיכה אינה קונה רק מדרבנן וכי תקון רבנן משיכה דוקא במכר או מתנה שקונה קנין הגוף אבל בשאלה שאינו קונה רק הפירות לא תקנו משיכה ואף שחזקה מועיל בדקל לפירות היינו כיון שבהדקל עצמו נותן הפירות לא חלקו רבנן בין דקל או בית וכדומה אבל כלי שאינו ראוי לתשמיש לא תקנו רבנן משיכה ע"ש א"כ לפ"ז הרמב"ם שכתב גם בכלי שקנה לפירות לכאורה אינו מוכרח אך ז"א דדוקא לר"ה הוא דכתב הריטב"א זאת דהוא לא ס"ל שתקנו משיכה בשומרין וטעמא דחייב באונסין הוא משום דבהאי הנאה דאושליה הפרה (הוה כלי) ואפקה מרשותו לרשות שואל גמר ומקני נפשיה לאחריות כאלו קיבל ממנו שכר לשמור ע"ש אבל לדידן דקי"ל כר"א דאמר כשם שתיקנו משיכה ללקוחות כך תקנו משיכה לשומרין וכמ"ש הרמב"ם פ"ג משכירות ה"ח ולשיטת הרמב"ם גם לענין חיוב אונסין הוא משעת שמירה כמ"ש הטור בחו"מ סי' רצ"ה ודבר תימה ראיתי בלח"מ שם שכתב ראיה לשיטת הטור מהא דאמרו מ"ש פרה דמשעת שאלה ולא אמר משעת משיכה ע"כ דנתחייב קודם משיכה והדבר תמוה דשם קאי לר"ה דהוא לא ס"ל דתקנו משיכה רק משעת שאלה איחייב ואדרבא שם הוא אחר שבא לידי' ואפקה מרשות המשאיל בהאי הנאה דאפקיה מרשותיה והביאה לרשותו וכמ"ש בשטה הנ"ל ועכ"פ כיון דלדידן תקנו משיכה אף באין הפירות יוצאים מהגוף וא"כ שוב א"ש דברי הרמב"ם. אברא דצ"ב לסברת ר"ה דטעמא דשואל חייב באונסין הוא משום דבהאי הנאה הוה כאלו נתן לו שכרו וא"כ בש"ח במה מתחייב שם ליכא שום שכר ולמה יתחייב ואפשר דשם חייב מטעם שזה נשען על שמירתו וכמ"ש הרשב"א גבי מתנה ש"ח להיות כשואל ע"ש ועכ"פ יהיה איך שיהיה ר"ה לא ס"ל דמשעת משיכה רק בהאי הנאה: