שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״ה (ד׳)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ודרך אגב אזכיר כאן מה שהגיעני ביום ועש"ק נצבים תרי"ג שאלה מהמופלג השנון מו"ה יצחק אלי' קאווליר מזלישטשיק שאירע שם מעשה שתינוק אחד נטל כלי שהי' בה שומן הרבה חתיכות והודח ולא נמלח והעמיד הכלי עם החתיכות נגד האש בשעה שהי' דולק התנור וכשראו הדבר חטפו תיכף ועדיין הי' הכלי צונן רק שנמצא קצת שומן מהותך בעין על הכלי ונטף על הכלי ונקרש ומורה אחד דימה זאת לנמלח בכלי שא"מ דרמ"א אוסר משום פירש ממקום למקום וע"ז האריך מעלתו לחלוק ע"ז והטעם משום דבאמת צ"ב דברי הרמ"א מה שאסר אף בלא נשתהה רק שנראה ציר על הכלי מחשש פירש ממל"מ ומה שבלע ע"י מליחה אינו יוצא עוד אף בצלי והרי שיטת התוס' ודעימייהו בחולין י"ד דאף בפירש ממל"מ אחר שחיטה דאף להאוסרין אינו רק דרבנן כמ"ש הפר"ח ואף להרשב"א שחולק על הרא"ש כאן אינו רק איסור דרבנן דדם שמלחו אינו רק דרבנן ולהרשב"א אינו רק ספק וא"כ הוה ס"ס בדרבנן דלמא לא פירש ממל"מ ואת"ל פירש אולי יוצא ע"י מליחה וכמ"ש הרא"ש מי הנביא לידע אם פירש ולא יצא ע"י מליחה וכמ"ש הרא"ש בתשובה כלל כ' ובפרט דיש לו חזקת היתר דכ"ז שלא פירש הוא מותר וע"כ כמ"ש הגש"ד דבשביל קנס דלא עשה כתקנת חכמים הוא דאמרו וכאן ל"ש קנס דתינוק עשה כן ומי פשע בזה וא"כ אף דבשומן ל"ש צלי יש להתיר ע"י מליחה דיש ג' ספיקות ספק שמא לא פירש כלל ואת"ל פירש אולי כדעת הפוסקים שמתירין בפירש לאחר שחיטה ומה גם שגם האוסרין אינו רק ספק ומה גם שאולי יצא עוד ע"י מליחה כי מה שנבלע בכ"ש יוצא ע"י מליחה וגם בכבוש אינו רק ספק והנה לפע"ד נראה דיש להטריף דמ"ש לגבב ספיקות הנה לפע"ד באמת לא הוה ס"ס המתהפך דכל שאתה מתחיל לומר שמא נפרש ולא יצא עוד ע"י מליחה מה יש לומר עוד שמא לא נפרש וא"ל דע"כ צריך אתה לדון מעיקרא דאולי לא נפרש כלל וצריכנן אנו לדון שמא לא התחיל ההפרשה כמ"ש הש"ך סי' ק"י דז"א דכאן הא באמת התחיל לפרוש כיון דחזינן מיחוי בכלים הרי דכח האש שלט בו למטה וכמו שכתב מעלתו בעצמו רק שמעלתו כתב דמ"מ אינו מפעפע למעלה ולא יוכל לאסור רק כדי קליפה והשאר מותר ע"י מליחה והאריך בזה ולפ"ז כאן דעכ"פ א"א לומר שמא לא התחיל כלל לפרוש דעכ"פ פי' רק שתאמר שמא לא נפרש בכלי עכ"פ ס"ס המתהפך לא הוה וע"כ לא כתב הש"ך רק בדבר שתאמר שלא התחיל כלל הריעותא וכמו ספק על דלא התחיל כלל מעשה הטורף אבל כל שעכ"פ התחיל הטורף ניהו דלא הוה עפ"י כלו ל"ש ס"ס המתהפך בזה וא"ל דאכתי יש ס"ס שמא יצא על ידי מליחה ואת"ל לא יצא דלמא לא אכפת לן בפירש ממל"מ לאחר שחיטה ז"א דהא הוה ספק אונס חד הוא דמה נ"מ אם יצא או לא יצא כל שמותר לגמרי ולא אכפת לן בהפרשה וע"כ לא שייך בזה ס"ס וגם חזקת היתר לא שייך בזה ולפע"ד הדבר דומה למ"ש הר"ש פ"ב דמקואות בהי' עלי' חזקת טומאה דאורייתא וטבל ונסתפק אם נטמא בטומאה דרבנן ל"ש לאוקמא בחזקת טומאה דעכ"פ יצא מחזקת טומאה דאורייתא ע"ש וה"ה כאן להיפך ל"ש חזקת היתר כיון דעכ"פ כדי קליפה ודאי נאסר וא"כ אזל לה חזקת היתר שהיה להדם הזה מעיקרא דכ"ז שלא התחיל לפרוש הי' מותר לגמרי וא"ל דאכתי יש ספק שמא כהפוסקים דדם שפירש ממל"מ מותר דז"א דהרי כ"ז שלא פירש הי' מותר לגמרי והי' יכול לאכול באומצא מה"ת אבל לאחר שפירש עכ"פ צריך מליחה וא"כ יצא מחזקת היתר דמעיקרא וז"ב כשמש לפע"ד ואף אם נימא שם מותר אף מדרבנן בלי מליחה עכ"פ זה לא הוה ספק דאנן קי"ל דאסור בפירש ממקום למקום ולא הוה ספק השקול ודו"ק:
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.