שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״ד (ג׳)

ובזה ישבתי לנכון קושית השב יעקב בהא דאבעיא בב"מ דף צ"ו בעל בנכסי אשתו אי שואל הוה או שוכר הוה ואמר רבא דממנ"פ פטור דהו"ל בעלים עמו והקשה הוא דא"כ הא נ"מ אם מסר לש"ח או לש"ש דאם הוא שואל הרי גרע לשמירתו וחייב אף בשמירה בבעלים כמ"ש רבינו ולפמ"ש א"ש דבאמת כאן יקשה הא פועל יוכל לחזור בו דהבעל בנכסי אשתו בודאי יוכל לחזור דגם בנכסי צ"ב נסתפק הח"מ סי' פ"ה ס"ק ז' אם יוכל לחזור בו ואף אם נימא דא"י לחזור בזה ועב"ש היינו לפי שכבר קיבל אחריות אבל בנ"מ דלא קיבל שמירה רק שממילא הוא שואל או שוכר לפי הס"ד וא"כ פשיטא דיכול לחזור בו וכל שמסרו לאחר ל"ש מיעט בשמירתו דהא יכול לחזור בו וז"ב ודו"ק והנה כ"ז לפי שיטת ה"ה אבל לפע"ד לולא פה קדוש ה"ה הייתי אומר דבאמת חייב באחריות הדרך ואפ"ה א"י לחזור בו דכל שהמפקיד האמינו שוב זוכה עבור המפקיד וא"י לחזור בו דהרי באמת רב ס"ל דאף דחייב באחריות מ"מ א"י לחזור רק דבש"ס פריך בפקדון הא יכול לומר אין רצוני וא"כ חוב הוא לו וא"י לזכות עבורו ולכך יכול לחזור אבל כל שהמפקיד האמינו והוא זכות לו שוב א"י לחזור וכן נראה מהתוס' ד"ה לבסוף וכן נראה מהש"ע סי' קכ"ה שלא סיים כלל כמ"ש ה"ה לפי שנפטר מאחריות וצ"ע למה נדחק ה"ה (וצ"ל) דל"ש זכות רק היכא שיש לו להבעלים איזה ריוח בדבר אבל כאן שהשומר הראשון לא הוחזק כפרן ניהו שגם להשני דרכו בכך להפקיד אבל אין כאן זכות וריוח וא"כ למה לא יוכל לחזור ולכך הוצרך ה"ה לדחוק שכבר נפטר מאחריותו ומכ"ש אם נימא דמיירי ה"ה שהחזירו לאחר זמנו דאז ודאי נפטר מאחריותו דלאחר הזמן פשיטא דא"צ לשמרו דאטו יתחייב לשומרו לעולם ועסמ"ע בסי' קכ"ה ס"ק י"ג שכתב שהמפקיד מתחלה לא ס"ד שישמרנו לעולם אלא שלאחר זמנו ישלחנו לו ביד נאמן והוא הדבר אשר דברתי דאחר הזמן פשיטא דאינו מחויב לשמרו עוד והש"ך ס"ק י"ד השיג עליו דמ"מ הוא באחריות הנפקד עד שיגיע ליד בעלים ולא זכיתי להבין דכל שכבר הגיע הזמן פשיטא דנפטר ועיין בסי' רצ"ג ס"א וס"ד ועש"ך שם ס"ק י"א במה שהשיג על הסמ"ע ולפמ"ש בכוונת ה"ה כל דליכא ריוח ל"ש לומר שזכה בו השני א"ש דברי הסמ"ע שם ודו"ק. אמנם העיקר נראה לי בכוונת ה"ה במ"ש שכבר נפטר באחריותו כמו שהתבאר למעלה בדין שומר שמסר לשומר ולאחר כל האריכות דברים שהארכתי למעלה אינו מיושב שלא נתבאר למעלה כ"ז ולפע"ד נראה דהנה במ"ש רבינו בה"ד דכל שמיעט בשמירתו אעפ"י ששאל או ששכר בבעלים הרי הוציא הדבר השמור מידו ליד שומר אחרון והדבר יפלא דאף בפשיעה פטור בבעלים ואמאי יתחייב וכתב ה"ה דאין שאלה בבעלים פוטרת אלא לשומר ששמר בבעלים אבל לא לשומר שני שלא שאלו הבעלים והראשון מתחייב על רשות השני ודבריו סתומים דס"ס היאך נתחייב הראשון על רשות השני הא לא גרע מפשע אך ביאור הענין דהנה זה פשוט דשאילה שלא בבעלים מפקעת מידי שאילה בבעלים ועיין בב"מ דף צ"ח ובטוש"ע סי' שמ"ו ושם לא נתבאר רק בדין שאלה ושכירות או להיפך אבל בשאלה והדר שאלה י"ל דמתחייב ואף את"ל דכל דלא משך שנית פטור מ"מ במשך פעם שניה שלא בבעלים פשיטא דחייב ולפ"ז בשומר שמסר לשומר א"כ כיון דמיירי באופן שהמפקיד רגיל להפקיד אצל השני א"כ ניהו דכשמסרו לשני לשמירה פחותה גרועי גרעי' לשמירתו אבל עכ"פ עלוי עלי' שהרי הראשון פטור דהוה שמירה בבעלים וכמ"ש המלמ"ל שם להשיג על הכ"מ ואף אם נימא דבגוף השמירה פיחת משמירה שהי' עלי' שמירה מעולה מ"מ זה ודאי דכל שמסרו לאחר נפקע שמירתו דהרי הפקיע מעלי' שמירתו א"כ ניהו דא"י להפקיע חיוב שמירתו מעלי' היינו שחייב באחריות עד שישיבו לבעלים אבל שמירה הראשונה נפקע והו"ל כקיבל אחריות על שמירת השני והשני לא הוה בעלי' עמו והוא קיבל עליו אחריות על שמירת השני וז"ש ה"ה בצחות לשונו ואין שאלה בבעלים פוטרת אלא לשומר ששאל הבעלים אבל לא לשומר שני שלא שאל הבעלים והראשון מתחייב על שמירת השני הנה בקוצר מילין ביאר כל מה שטרחתי לבאר באורך וז"ב מאד: