שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״ג (ג׳)

ובגוף קושית הר"ן דנימא דחזקה אין עדים חותמין אא"כ נעשה בגדול נראה לפע"ד דבר נחמד דהנה לכאורה קשה טובא בהא דאמר אוקי תרי להדי תרי ואוקי נכסי בחזקת בר שטיא ואמאי הא קי"ל דכל מה שנוכל לתרץ דברי העדים שלא יהי' כמוכחשים אפילו במשמעות החזקה עבדינן וכמבואר בסי' למ"ד ס"ב בהג"ה ובב"י סי' כ"ט שם ולפ"ז הא בסי' רל"ה סעיף כ"א מבואר דבעיתים שוטה ועיתים שפוי צריך לעיין הדבר היטב שמא הוא בסוף שטותו או בתחלת שטותו עשה מה שעשה והוא מהרמב"ם פכ"ט ממכירה וע"ש בסמ"ע ולפ"ז יש לקיים דברי שניהם דהי' זבין בסוף שטותו והעדים שאומרים כשהוא שוטה זבין נכונים דבאמת הוא שוטה והעדים שאומרים כשהוא חלים שחשבו שהוא תחלת שפיותו ואינם סותרים זה לזה ולכאורה רציתי לומר דכיון שצריכין לדקדק ע"ז שוב ל"ש לתרץ אותם כן דלמה לא דקדקו העדים ע"ז אבל אחר העיון העיקר נראה לישב לפמ"ש הט"ז סי' למ"ד לחלק דע"כ לא מישבין העדים בכל מה דאפשר רק היכא כשנימא שנתכחשו ויהי' פסולין עי"ז בזה יש לישב דבריהם שלא יתכחשו ולא יפסלו אבל בבדיקות דאמרינן דעבידי אינשי דטעו וא"כ לא נפסלו עדים שוב אין לישב דבריהם יעו"ש ולפ"ז גם כאן שפיר מוקמינן נכסי בחזקת בר שטיא כיון דלא נפסלו העדים די"ל דמה שאומרים כשהוא שוטה משום שהי' בתחלת שפיותו והם חשבו אותו לשוטה וא"כ עכ"פ לא נפסלו וכיון שכן שוב י"ל דהם באמת דקדקו יפה וכשהוא חלים לגמרי זבין והעדים לא נפסלו דיש לתלות דהי' בסוף שטותו ובתחלת שפיותו ובכה"ג אין לישב דבריהם וז"ב ומעתה שוב ל"ש חזקה אין עדים חותמין על השטר די"ל ממנ"פ דכיון דאין לו חזקת אבהת' דלמא באמת טעו וסברו דהוא חלים ובאמת הי' בסוף שטותו וא"ל דבאמת דרשו וחקרו ע"ז וידעו שלא הי' בתחלת שפיותו רק בעת היותו שפוי ממש דא"כ יפסלו העדים שוב עי"ז וא"כ כל שיפסלו העדים עי"ז שוב יש לישב דבריהם שלא יסתרו לכך כל שאין חזקת אבהת' ל"ש החזקה של העדים ורק ע"י חזקת אבהת' יש לקיים הנכסים בחזקתו ודו"ק. ובזה מיושב היטב קושית הר"ן שם דא"כ היכא אמרינן דכשהוא שוטה זבן וכשהוא שוטה זבין והיינו דא"י לבטל המכירה וא"כ גם המוכר לו יוכל לטעון דכשהוא שוטה זבן וא"כ לא הי' קנייתו כלום ותחזור להמוכר ע"ש ולפמ"ש א"ש דבשלמא לענין הלוקח השני שיש שתי כיתי עדים שמכחישים זא"ז וא"כ יש ליישב דבריהם כדי שלא יסתרו ואמרינן דמכר בסוף שטותו ובתחלת שפיותו והמכירה קיימת אבל לבטל המכירה של המוכר הראשון מה"ת נימא כזאת ולהוציא מספק דשם יש לנו חזקה דאין עדים חותמין ורק לענין שלא יסתרו דבריהם אמרינן כן משום דלא שייך גבי' חזקה דחלימות דין דעתים חלים ועתים שוטה הוא וכמ"ש התוס' שם ד"ה אוקי אבל לא לענין המוכר ובלא"ה יש לישב דכיון שמחזיקין מכירתו ללוקח מכירה ומטעם שכתבתי דמחשבינן שהקנה לו בתחלת שפיותו ושוב למפרע חל המקח שקנה הוא מהמוכר הראשון וכמו בפחות מבן כ' שמכר ואח"כ הגדיל דאמרינן דתעמוד בידו וכמ"ש הרמב"ם וש"ע סי' רל"ה ומטעם שגדלו דמי המכירה בהדי' וה"ה כשקנה בשטותו ואח"כ נתחלם דאמרינן דמכירתו קיימת דגדלי בהדי' דהרי נתחלם והוא שתק וזכה: