שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״א (ג׳)

ובזה אני אומר שצדקו דברי המהר"ש יונה סי' מ"ם שהובא במלמ"ל שם שכתב דאף בתלוי בדעת שניהם כל שהוא להחזיק מועיל האומדנא ע"ש ותמהו הרבנים על סברתו ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דל"מ כל שתלוי בדעת שניהם הוא משום דהוה דברים שבלב ועכ"פ להוציא אי אפשר משום ספק שאין האומדנא גלויה כ"כ ומה שהקשה הרב מוהר"ש הלוי שם על סברת מהר"ש יונה הנ"ל מהא דאמרו בכתובות דף ע"ו ע"ב בדלא יהיב טבח דמי ובעל בהמה מביא ראיה דמשמכר נטרפה והא להחזיק המעות יכול הטבח לומר דאדעתא שנטרפה לא יהיב דמי ל"ק לפע"ד דלפמ"ש עיקר הטעם משום ספק ולפ"ז כיון דמביא הבעל בהמה ראיה דברשותו נטרפה ובזה ודאי כל שנולד ברשותו אף שלא נתן דמים מ"מ לא נקרא מוחזק דכל שקנה צריך לתת מעות מספק ומהר"ש יונה מיירי כפי הנראה במי שמתחייב עצמו מספק ואין שו"ת מהר"ש יונה ת"י לעיין ועיין קצה"ח סי' רכ"ד ועסמ"ע סי' רל"ב י"ד וסי' דל"ב ס"ק ל"ה ובזה י"ל דברי המהריב"ל שהקשו עליו הרבנים הנ"ל דהא כל דתלוי בדעת שניהם ל"מ אומדנא ולפמ"ש י"ל כיון דכל הטעם הוא משום דהוה דברים שבלב והרי לענין מתנה מבואר בש"ע חו"מ סי' ר"ז ס"ה בהג"ה דאף דברים שבלב הוה דברים וא"כ שם דעיקר הקושיא על המהריב"ל הוא על מה שנתחייב לתת במתנה לחתנו וכמ"ש המלמ"ל בהדיא ובזה גם דברים שבלב הוה דברים: