שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע׳ (ד׳)

ובגוף דברי רבינו דל"מ לחייב בדבר שא"ק וכתב שכן הורו רבותיו וה"ה תמה מנין להם ראי' לזה לפע"ד נראה דרבינו לשיטתו פ"ג מזכייה ה"ה דל"מ להקנות דבר שא"מ וכפי הראות לרבינו דבר שאינו מסויים ודבר שא"ק הוא בחדא מחתא מחתינהו ועיין בסמ"ע סי' רמ"א ס"ק י"ג שרמ"א מדמה זה לזה והטעם פשוט דגם דבר שאינו קצוב הוא משום שאינו מסויים ולא סמכה דעתי' וא"כ יש לו ראית שהביא הר"י מגא"ש לענין דבר שא"מ וה"ה בזה. ובזה אמרתי דבר נחמד לישב כל קושית הראב"ד והטור מהך דבית בבית ושור בשורי וכדומה ועיין בה"ה ולח"מ ולפמ"ש א"ש דהרי כבר כתבתי מ"ש הבני שמואל ופ"מ ח"ב דכל שנותן לו דבר מה כנגדו מועיל אף בדבר שא"ק דאגב זוזי גמר ומשעבד נפשיה ולפ"ז ממילא גם דבר שאינו מסויים מועיל במכר דאגב זוזי גמר ומשעבד נפשיה ולפ"ז ממילא ל"ק מכל המקומות שהביאו דשם אגב זוזי גמר ומשעבד נפשיה וכבר רצה ה"ה בעצמו לחלק בדברי רבינו בין מתנה למכר אבל נדחק בחילוקו אבל לפמ"ש החילוק ברור ונכון. ובזה מיושב מ"ש ה"ה דלא נשאר עליהם תשובה רק מפרק ב' דייני גזירות וכוונתו דשם במתנת ש"מ מיירי וא"כ במתנה ל"מ בדבר שאינו מסויים ולפמ"ש א"ש דהרי כתב רבינו בפי"א ממכירה דבדברים הנקנים באמירה אף בדבר שא"ק מועיל ולפ"ז במתנת ש"מ דדבריו ככתובים וכמסורים ול"צ קנין שוב מועיל אף בדבר שא"ק וז"ב אחר שכתבתי זאת מצאתי במלמ"ל פ"ח ה"ב דבשכ"מ אף לרבינו מועיל בדבר שא"ק כמ"ש בשו"ת מהר"ם דיבוטין סי' קצ"ט והפ"מ ח"א סי' ס"ה והקשה המלמ"ל דהא קי"ל מלתא דליתא בבריא ליתא בשכ"מ ולפמ"ש א"ש ול"ש מלתא דליתא בבריא דבבריא כל דא"צ קנין ונקנה באמירה מועיל אף בדבר שא"ק וז"ב ודו"ק: