שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע׳ (ג׳)

ובזה יש מקום לישב קושית התוס' בקידושין שם דלמה השכיר לו המקום הי' לו להקנות המקום בחליפין ולפמ"ש י"ל דחליפין שאינו שוה מידי ואי בעי פסק לסודר לא מצי פסק ועיין סי' קצ"ה ומכ"ש למ"ד בכלי' של מקנה וא"כ לא הי' מקבל שום דבר ולא הי' מועיל בדבר שא"ק אך לפ"ז יקשה בהא דפריך הש"ס בב"מ וכי לא הי' להם סודר להקנות והא ל"מ סודר דהו"ל דבר שא"ק אך בגוף הקושיא נראה לפע"ד דאין התחלה לקושיא דכיון דשם הוה מתנת עניים ואמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט אף בצדקה ועיין בסי' רנ"ח והו"ל כדברים הנקנים באמירה דמועיל אף בדבר שא"ק וכמו בשכר פעולה דלא בעי קנין ומועיל אף באמירה בעלמא אף בדבר שא"ק וכמ"ש הקצה"ח סי' סמך וסי' של"ב וה"ה כאן ובלא"ה י"ל כיון דר"ג היה חייב ליתן זאת לעניים אם מפני חשש שלא יאכלו ב"ב שאינו מעושר או שהי' שנת ביעור ועיין בתוס' שם ועכ"פ לא גרע מאם נשבע לתת דבר שא"ק דמועיל וכמ"ש המהרש"ח הובא במלמ"ל שם ואף להמלמ"ל דחולק בזה כאן מודה דהא באמת אינו שלו ואין לו בו רק ט"ה פשיטא דלא הוה בכלל דבר שא"ק וז"ב מאד: