שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ס״ט (ד׳)

והנה לולא דמסתפינא הייתי אומר דבר חדש דהנה טעם דברי רבינו דמעכשיו מבטל אסמכתא נלפע"ד כמ"ש ה"ה כעין זה בטעם כל משפטי התנאים לפי שאין התנאי מבטל המעשה רק באופן שיש בו משפטי התנאים שהתנאים חזקים א"כ ה"ה לענין אסמכתא ג"כ הטעם הלז ולפ"ז כל שהתנאי הוא באסמכתא לכך לא קנה דכיון דהמעשה הוא רק באופן הלז א"כ יכול לבטל המעשה דכיון דהתנאי הוא כהלכות תנאי וכמשפטו והוא תנאי חזק וא"כ אדרבא המעשה חלש יותר מהתנאי ולכך אף כשנתקיים התנאי אין המעשה מתקיים ולפ"ז במעכשיו דדעת רבינו דהתנאי א"י לבטל המעשה כל שהוא במעכשיו וא"כ כ"ש אם נתקיים התנאי דאין התנאי יכול לבטל המעשה החזק שהוא כבר דניהו דהתנאי כהלכתו אבל המעשה ג"כ חזק וא"כ כל שמתקיים התנאי איך יכול לבטל המעשה שכבר נעשה ולפ"ז נראה לפע"ד דל"ק קושית השעה"מ הנ"ל דלכך לא מקשה שם משום אסמכתא דע"כ ל"ש אסמכתא רק היכא דע"י התנאי נחלש כח המעשה כגון שאומר אם יהי' כך יקנה וכיון שאין דעתו סומכת הרי המעשה הוא בספק שמא לא יתקיים והתנאי בתקפו שאינו קונה רק כשיהי' כן לכך אף שנתקיים התנאי לא נתקיים המעשה דהתנאי מחלישו אבל כאן אטו התנאי מחליש המעשה הא אדרבא משעה שנושאה נתחייבה כשתמות בחיי בעלה שירשנה והוא מתנה שלא ירשנה רק בניה ואיך שייך כאן דין אסמכתא דלמה יגרע בשביל שהתנאי הי' באסמכתא ודו"ק ובזה י"ל גם מה שנסתפק השעה"מ אם בתנאי דלשעבר שייך אסמכתא ולפמ"ש יש לומר דתלוי במה שנסתפק המלמ"ל פ"ו מאישות אם בתנאי דלשעבר צריך משפטי התנאים ודו"ק רק לפי שהוא דבר חדש ע"כ אקצר. ובגוף קושית השעה"מ נראה לפע"ד ברור דל"ק דע"כ ל"ש ענין אסמכתא רק היכא שאפשר הי' לעשות המעשה בלי התנאי ולא הי' שייך אסמכתא עתה שעשהו בתנאי ולא יתקיים המעשה רק בתנאי הוה אסמכתא אבל כאן א"א להוריש לבניה הכתובה זולת כשהיא תמות מקודם וזה עיקר כתובת בנין דכרין ואיך שייך כאן דין אסמכתא וז"ב לדעתי ודו"ק בכל דיני אסמכתות ותמצא שהחילוק נכון וברור: