שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ס״ח (ג׳)

והנה ראיתי שם בדברי הרשב"א דבר נפלא במ"ש להקשות דאמאי לר"מ הותירו הותירו לו הא ניהו דשינוי קונה מ"מ הא אין דעת השליח לקנות לעצמו בשינויו וכתב כיון דע"י השינוי הזה מוציאו מרשות בעלים ועומד ברשותו א"א לומר דע"י הקנין שקנאו מבעל המעות בו בעצמו יקנה בעל המעות ואיך אפשר שקנין לעצמו וזכייתו לבעל הבית שהן שני הפכיים באים לו כאחד ע"ש ודפח"ח ובאמת שהדברים ראויין למי שאמרם אמנם עדיין קשה א"כ מה אמרו שם מחכו עלה במערבא וכי מי הודיעו לבעל החיטים שיקנה חיטים לבעל המעות והא התוס' כתבו דהשליח לעצמו באמת קנאו רק לבעל המעות לא הקנהו וא"כ שוב יקשה דניהו דבעל המעות לא הקנהו הבעל חיטים מ"מ כיון דהשליח קנה לעצמו והבעל החיטים רצה להקנות לשליח והשליח רצה לקנות לבעל המעות מה לנו בכוונתו של בעל החיטים הא הקנה להשליח והשליח הקנה לבעל המעות וא"ל דהא השליח הוציאו לעצמו דז"א דלר"מ דשינוי לא קנה שוב לא קנהו לעצמו וממילא הקנהו לבעל המעות והיא קושיא גדולה אמנם אחר העיון הדבר נכון דע"כ לא כתב הרשב"א אלא לפי המסקנא דלא קי"ל כחוכא דבני מערבא ולא אכפת לן בכוונת הבעל חיטים וכמ"ש הרא"ש שם דכל המזכה לשליח ויד שליח כיד בעה"ב שפיר קונה המשלח א"כ שפיר הקשה הרשב"א דכיון שזה השליח רוצה לקנות בשביל הבעה"ב למה לא יקנה והוצרך לחדש דהשליח קונה לעצמו וא"א שיקנה לבעה"ב אבל למה דמחכו בני מערבא וס"ל דלא הקנה הבעל החיטים לבעל המעות ולא קנה המשלח רק השליח דהקנה לו א"כ מה מועיל לזכות השליח להמשלח כיון דחסר דעת אחרת מקנה שבעל החטים עכ"פ לא הקנה לבעל המעות וז"ב מאד למעיין בעומק הענין שם: