שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ס״ה (ג׳)

ובזה מיושב קושית הלח"מ בפ"ה ממכירה הלכה ב' דאמאי בהחליף פרה וטלית לא אמרינן דקנה כנגד כלו וכן בהחזיק בשדה אחת והי' לו עשר שדות במדינות אחרות דלא קנה רק כנגד מעותיו ואמאי קי"ל בערבון דכנגד כלו הוא קונה ולפמ"ש א"ש דשם דהוא מתורת קנין ע"כ כנגד כלו הוא קונה דאל"כ שייך לומר מקח שנתבטל מקצתו אבל כאן דמיירי בתורת שווי וכמ"ש דאל"כ אף כנגד מעותיו לא קנה וכן שם בהחזיק בשדה אחת דמתורת חזקה קנה כלם א"כ הכסף אינו רק מתורת שווי ולא קנה כנגד כלם ובזה יש לישב קושית התוס' דף כ"ז ע"ב ד"ה בד"א שהקשו דאם נתן דמי כלם ל"ל החזקה ולפמ"ש א"ש דשם נתן בתורת שווי וכסף אינו קונה רק בתורת קנין ולא בתורת שווי ולכך צריך חזקה כדי שיקנה אף שלא נתן רק נגד מקצתם ודו"ק היטב כי הוא ענין נבחר ת"ל לפענ"ד ועיין בח"מ סי' קפ"ב ס"ח ורמזו הט"ז בסי' רט"ז גבי מחלוקת הרמב"ם והרא"ש דמבואר שם דהלוקח יכול לחזור ולומר לא רציתי לקנות רק בית סאתיים והיינו בכה"ג דהמקח בטל דהי' בתורת קנין ועיין בסי' ק"ץ סט"ז בהג"ה שהעתיק וכן הא דאמרינן דקנה כנגד מעותיו ויש אומרים דהיינו דוקא במקום שקונה בכסף בלא שטר ומשמע דאף שהי' מתורת קנין כסף אפ"ה קנה כנגד מעותיו אבל באמת המעיין במקור הדין בר"ן פ"ק דקידושין יראה דהר"ן כתב להיפך דע"כ לא אמרינן דקונה כנגד כלו אף שלא נתן רק מקצת הדמים דוקא כשקבל המעות לשם קנין אבל כאן דלא קיבל לשם קנין רק שכתב שטר אין שטר קונה לחצאין וכמ"ש למעלה בשמו וא"כ אדרבא מבואר כמ"ש דכל דהי' לשם קנין אף בכסף מוכרח לקנות כנגד הכל דאל"כ נתבטל המקח אבל אם עייל ונפיק אזוזי באמת יכול לחזור בכלו כמבואר בטור בהדיא ועיין בסמ"ע ס"ק י"א שהאריך בזה הרבה והא דקנה בערבון כנגד מעותיו היינו שהוא מתורת ערבון ולא מתורת קנין כנלפע"ד וצ"ע בכל זה עד יזכיני ד' לברר כל הדברים וכל השיטות לאשורן ועיין בהר"ן גבי כלכן מקודשות והובא בח"מ וב"ש סי' מ"א דאף הנכריות אינן מקודשות דכיון דרצה לקנות הכל ביחד והיינו דגם קידושי אשה הוא מתורת קנין ולא מתורת שווי ועיין בט"ז שם והנה הר"ן שם הביא ראיה דהיכא דיכול להשלים משלים מהא דאמר בפ"ק דביצה דף ז' פשיטא מ"ד האי לאכילה קבעי להו והאי דאמר לי' דפחיא משום דצריבן למאי נ"מ למיתבא דביני וביני קמ"ל הרי דה"א דניתבי' דביני וביני ואח"כ דחה זאת בשם הרא"ה דהגירסא הוא אותבינהו ולא אפריח וא"כ בשביל דאפרדינהו לגמרי לכך כל שא"א להחזיר להמוכר סגי במה דביני וביני וראיתי בנט"ש שכתב דלא הבין דברי הר"ן והמה נפלאו דכיון דהם מדמין זאת ליפות ונמצא רעות וא"כ הלוקח יכול לחזור בו וא"כ אין אחריות על הלוקח כמו בלקח ומצא בו מום דאם נאנס הוה פסידא דמוכר ע"ש שהאריך ואני תמה דדברי הר"ן בשם הרא"ה נכונים והרי קי"ל בסי' רל"ב והוא ש"ס ערוך בב"ב פ' המוכר פירות דהמוכר לחברו זרעוני גינה שאינם נאכלים ולא צמחו דחייב באחריותן ומחזיר לו הדמים הרי דהוה מקח טעות לגמרי אף דפסדי ואפ"ה כל שמכר לו זרעוני גינה הנאכלים אף שרובא קונים לזריעה אינו חייב באחריות זריעתן כמבואר שם סעיף כ"א הרי דכל שיכול המוכר לטעון דמכר לאכילה אף שהוא נגד הרוב פטור וא"כ ה"ה כאן שפיר אמרינן דה"א דיוכל המוכר לטעון דבאמת מכרו לאכילה והאי דקאמר דפחיא משום דצריבן ולא יצטרך לתת רק דביני ביני וע"ז קמ"ל כיון דאמר בהדיא דפחיא הו"ל מקח טעות לגמרי וז"ב ופשוט ולולא כי בקי אני בהגאון הנ"ל שבקי הי' בחדרי תורה ונתקשה בזה הרבה ע"כ כתבתי שוב ראיתי בשטמ"ק על ביצה שם שכתב דטענתם הי' שהמוכר טען שמכר לאכילה ואין לך עלי רק דביני ביני וזה טען שקנה לגדל אפרוחים ע"ש שמדמה לה לזרעוני גינה שאינם נאכלים וע"ז קמ"ל ר"א דכיון דבעי ביעי דפחיא וגם מעשיו מוכיחים כן שהרי אותבינהו ולא אפריחי לכך חייבו ר"א ושמחתי שזכיתי לכוין לדעתם שבלי ספק כוונו לדברי הנ"ל והוא אשר דברתי ודו"ק ובזה יש לישב קושית הקדמונים בהא דפריך הש"ס פשיטא ודו"ק: