שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ס״ד (ד׳)

ובזה יש לישב לנכון דברי הדרישה שכתב בטור יו"ד סי' קע"ב על דברת הטור דאם נתן בכליו שוב אין הלוה נוטלן והקשה הדרישה דהא בחו"מ סי' ר' כתב הטור דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח וכתב דכאן כיון שהקרקע ממושכנת וגם הכלי שלו אפשר דחשוב כאלו הוא ברשותו וכל העובר משתומם דהוא היפך דברי הש"ס דאמרו דלמ"ד דכליו של לוקח ברשות מוכר ל"ק צריך דוקא לאגבהינהו בסיסני וכבר עמד בזה בנט"ש ע"ז ולא מצא מענה ועי"ז נדחק בדברי הטור גופא ולפמ"ש י"ל דלשיטת הטור דלדידן כליו של לוקח ברשות מוכר אבעיא דלא אפשיטא וכמבואר בטור סי' ר' וא"כ ממילא י"ל דכאן הו"ל כאילו נתן לו רשות להניח שם ול"ש לומר דגם בזה ל"ק דלא נתן לו רשות רק להניח שם ועיקר החצר נעשה רק ע"י שקונה והו"ל חצרו ומתנתו באים כאחת דז"א דכיון דאף דלא נתן לו רשות קנה מספק ואי תפס לא מפקינן מיניה א"כ עכ"פ לא בא כאחת דאין תלוי הקנין דוקא ע"י שנתן לו רשות וא"כ שוב סגי בנתן לו רשות לבד וכליו של אדם קונות לו בכ"מ שיש לו רשות וכמ"ש התוס' ובשלמא בש"ס דלא הי' ספק כלל רק למ"ד דקנה קנה לגמרי ולמ"ד לא קנה כלל שוב הו"ל חצרו ומתנתו באין כאחת ולכך צריך לאגבהינהו למ"ד לא קנה אבל בדידן דמספקינן אי כמ"ד קנה או לא קנה שוב קנה מחמת ספק ושוב קנה לו בשביל שהיה לו רשות ודו"ק היטב כי אף אם לא כיון הפרישה לזה עכ"פ דברי הטור יש לישב כן והוא עצה נפלאה ועמוקה: