שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ס״ד (ג׳)

ובזה הונח לי דברי הריטב"א והובא בשטמ"ק בב"מ שם שכתב ג"כ לישב קושיא זו וכתב דהנכון שלגבי אחרים הוא דקני אבל לגבי בעלים גופייהו ל"ק לי' לחובתן של בעלים ובע"כ והנט"ש שם תמה דכפי הנראה אזיל בשיטת הרמב"ם דנגד המשכיר אין השוכר זוכה והרי הריטב"א גופא ס"ל גבי זבל של תורי דקנה גם נגד המשכיר ע"ש ולפמ"ש א"ש דודאי קנה גם נגד המשכיר והיינו בדבר דאתי מעלמא כגון זבל דאתי מתורי דעלמא ועכ"פ הוא של שניהם אבל לענין שיקנה נגד המשכיר בדבר שהוא של המשכיר לא אפשר דהרי חצר השותפין אין קונין זה מזה וז"ב מאוד אברא דאכתי קשה לי דהרי אף אם נימא דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קני כל שא"ל זיל קני בכלי זה קנה ואף אם רק נתן לו רשות להניח שם הכלי קנה כשיטת הר"י מגא"ש וכפי הבנת הב"ח והש"ך בדבריו ולא כבה"ב ועש"ך ס"ק ז' וא"כ יקשה טובא דכאן ודאי יש לו רשות להניח שם הכלים כ"ז שלא סלקו וא"כ תקני לו כליו והו"ל כאילו א"ל זיל קני אך לפע"ד נראה דבאמת דברי הב"י בבדה"ב נכונים דהנה לכאורה קשה טובא דאיך אפשר דאם נתן לו רשות להניח שם הכלי יהי' מועיל לקנות דהרי התוס' בב"ב דף פ"ד שם הקשו בד"ה כגון דאף אם הבעל נתן לה רשות אכתי מה מועיל והא שכירות קרקע נקנה בכסף ובחזקה וכתבו דכיון שיש לה רשות להניח שם כלי' קנה לה קלתה דכליו של אדם קונין לו בכ"מ שיש לו רשות להניח וכמו גבי סימטא דאף דאין הסימטא קנוי לו אבל הכלי קנוי לו ע"ש ולפ"ז הא נודע דכליו של אדם הם מטעם חצר וכמ"ש בפ"ק דמציעא דף ט' ואי א"ל קני חצר מהלכת הוא וכתב בשטמ"ק שם דש"מ דכלי' של אדם מתורת חצר ולפ"ז הא נודע מ"ש הש"ך בסי' ק' ס"ק ג' דאין חצרו קונה לו רק אם הוא כבר חצרו אבל לא היכא דחצרו ומתנתו באים כאחת ע"ש ולפ"ז קשה כיון דהוא לא נתן רשות לקנות בכלי זה רק שנתן רשות להניח הכלי א"א לומר דכלי זו חצרו הוא דהא חצר יש לו רשות לקנות וכאן א"א לקנות ורק דכליו של אדם בכ"מ שיש לו רשות להניח קונות לו א"כ אימתי נעשה חצרו בשעה שקנה לו דבר ואז חצרו ומתנתו באים כאחת דעד שקנה לו ל"מ חצרו דהוא לא נתן לו רשות לקנות בכלי זו רק להניח הכלי עצמו והוא קושיא נפלאה וזה נראה לי בכוונת הרמ"ה שכתב דוקא בא"ל זיל קני בכלי זה דאז גלי אדעתי' דלמקני' יהיב לי' ניהלי' אבל בנתן לו רשות להניח שם הכלים לא קנה והיינו דלא מקרי חצרו עדן ולפ"ז אין כאן סתירה מדברי הר"י מג"ש דהר"י מג"ש מיירי היכא דקנה הכלי והגביהו ואח"כ הניחו ברשות מוכר דאז כיון דבעת קנית הכלי מהמוכר אז קנה המקום אגב הכלי דבשביל הנאת המכירה של הכלי לא הקפיד על מקומו וא"כ אז הי' לו רשות לקנות ע"י הכלי בשביל הנאת המכירה וקנה הכלי עם מקומו וא"כ שפיר קנה עי"ז אבל כל דנתן לו רשות להניח הכלי לא לקנות על ידו ל"מ עדן חצירו עד שקונה על ידו וחצרו ומתנתו באים כאחת וצדקו דברי הב"י בבדה"ב דאינו ענין דברי הר"י מגא"ש להרמ"ה ולא כב"ח וש"ך כנלפע"ד ולפ"ז כאן דהוא נתן לו הקרקעות במשכון ולא נתן לו רשות אף להניח הכלים רק דממילא הוא רשותו אבל פשיטא דלא מקרי כלי שלו עד שקונה איזה דבר וא"כ חצרו ומתנתו באין כאחת ולא קנה וז"ב מאד ונכון ת"ל: