ובדרך פלפול י"ל עפמ"ש במק"א לישב קושית האחרונים דאיך לוקה ומחזיר במש"ר הא שויא אנפשי' חד"א וכתבתי במק"א דכיון דאינו טוען רק ספק שמא זינתה והעדים שסמך עליהם נמצאו שקרנים ל"ש שויא אנפשי' חד"א במקום ספק ע"ש שהארכתי בזה וא"כ אם נימא דמיירי בפ"פ א"כ אינו ספק לו דהוא קים לי' בפ"פ ועיין בסוגיא דפ"פ ובשטה מקובצת שם ושוב הו"ל ודאי חד"א. ודרך אגב אומר בהא דאמרו שם בזינתה מעיקרא אין לה אלא מנה ופירש"י דס"ל כמ"ד דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה מנה ולפ"ז לדידן דקי"ל דמקח טעות לגמרי משמע אין לה כלל וכן אמרו בהדיא בכתובות דף י"א ע"ב להמסקנא דאם זינתה מעיקרא אין לה כלום וע"ז שאלני החריף כמר איצק שמעלקיס נ"י בהא דכתב הטור באהע"ז סי' קע"ז דזינתה מעיקר' אין לה כלום ותמה הב"י דבש"ס אמרו דיש לה מנה וכתב דבאמת אין לה כתובה מאתים קאמר והוא תמוה דח"ו אשמיטתי' הא דאמרו בדף י"א דלדידן דמקח טעות לגמרי משמע כמו שפסקו בטוש"ע סי' ס"ג אין לה כלל ובאמת שהוא תימה גדולה ולחומר הנושא אמרתי דבאמת קשה אמאי לא משני דאם רוצה לקיימה יש לה כתובה מנה כעין שמבואר בסי' ס"ח ס"ט בהג"ה מיהו י"ל כיון דמקח טעות לגמרי משמע ואף תוספת כתובה אין לה דהוה כאלו התנה ע"מ שתהי' בתולה ועיין סי' ס"ז ס"ה ובח"מ וב"ש שם ובסי' ס"ח בב"ש ס"ק י"ט וא"כ הוה כקדשה על תנאי ולא נתקיים התנאי דהוה קידושי טעות וצריך לקדשה מחדש וא"כ ל"ש לומר דיש לה כתובה מנה דהא צריך לקדשה מחדש ולכנסה ולכתוב לה מנה ולפ"ז זהו לרבנן שם דמיירי בלא בעל ג"כ אבל לדידן דקי"ל דמוציא ש"ר ל"ש רק בבעל כדמסיק הש"ס שם א"כ י"ל דאין אדם עושה בעילתו ב"ז וא"כ שוב הוה כתובתה מנה כיון דאם רוצה לקיימה אח"כ הוה כתובתה מנה ושפיר כ' הב"י דיש לה מנה ודו"ק היטב כי קצרתי כנלפע"ד לחומר הנושא שוב ראיתי בק"א בהפלאה סי' ס"ז ס"ה דגם הוא כתב דצריכה גט משום חזקה דא"א עושה בב"ז וכמ"ש אח"כ הגיע לידי טור אהע"ז עם דרישה ופרישה וראיתי שהקשה כן על הב"י והוסיף עוד להקשות דברי"ף ורא"ש פ' נערה שנתפתתה מבואר בהדיא דלא קי"ל כהך ברייתא וכתב ג"כ די"ל דהב"י פירש דמנה יש לה היינו בשרוצה לכנסה ולקיימה וכמ"ש אך לא ביאר דא"כ לוקי הש"ס ג"כ כן ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ס׳ (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
