והנה במ"ש למעלה בשם התשב"ץ לחלק בין מלתא דעל"ג לגילוי מלתא בעלמא שאין ענינים שוה וביאר ההבדל שבינותם הנה אף כי דבריו אהובים ראיתי בבדק הבית לרבינו הרא"ה ז"ל שער התערובות בית רביעי שער ראשון דף ס"ח בדפוס ווין שכתב שם בטעם דקפילא דמהימן משום דלא מרע נפשי' במלתא דעל"ג שהרי טעמינן ליה ואיכא למיקם עלה דמלתא וכל כי האי גוונא לא מחזקינן לי' בעדות כלל אלא בגילוי מלתא בעלמא הרי שהרכיב מלתא דעל"ג עם גילוי מלתא ביחד ושם רק מלתא דעל"ג לא גילוי מלתא שהרי לא נודע לנו כעת דבר וע"ש שכתב דמסל"ת דנכרי אינו מעלה ומוריד באיסורין אלא בעדות אשה בלבד והתם בלא"ה נאמן מן הדין דלאו עדות הוא אלא גילוי מלתא בעלמא הוא אלא דלחומרא בעלמא בעינן מסל"ת ודוקא בהאי בלחוד ומיהו האי דאוקמא רבנן אדינא להמני' משום חומר שהחמרת עלי' בסופה אבל בתורת עדות לעולם אינו נאמן ע"ש והנה מה שנאמן ע"א בעדות אשה הוא אבעיא בש"ס יבמות בשני מקומות אם משום מלתא דעל"ג או משום דדייקא ומנסבא ושם ל"ש גילוי מלתא בעלמא דהרי לא נודע לנו כלל אם מת ורק משום מלתא דעל"ג הוא וכמ"ש התשב"ץ והרא"ה לא נשמר בלשונו וכתב דגילוי מלתא הוא והנה לדעתי הי' מקום לומר דמה דאבעיא אם הוא משום מלתא דעל"ג או דדייקא ומנסבא הוא דהרי התשב"ץ כתב דגילוי מלתא עדיף טפי ממלתא דעל"ג דגילוי מלתא הוא דבר שנודע לנו רק שמ"מ לא נתבאר היטב עוד משא"כ מלתא דעל"ג דלא נודע לנו כעת דבר ולפ"ז בע"א שאומר שמת יש לנו שני דברים דאם נסמוך על העבד לבד מקרי מלתא דעל"ג שעכשיו לא נודע לנו דבר כלל ואם נסמוך על מה דדייקא ומנסבא וא"כ אם האשה אומרת שברי לה שמת ואנחנו סומכין על דבריה שמסתמא כשרוצית להנשא מסתמא חקרה ודרשה היטב ונודע לה שמת א"כ גם לנו נודע הדבר מכחה וא"כ ממילא מה שהעיד העד נקרא גילוי מלתא בעלמא דודאי נאמן. ולפ"ז יש לישב דברי רבינו דמה שפסק בפי"ז מאשות בסופו דע"א נאמן בשביל שאפשר לעמוד על בריו בלא עד נאמן הכוונה דהוה מלתא דעל"ג וע"כ הקשו כמה קושיות ורק כיון דאפשר לעמוד על ברי' בלי העד וא"כ אין העד רק מגלה מלתא ובגילוי מלתא בודאי ע"א נאמן ובאמת בתשב"ץ שם מקשה על רבינו דמנ"ל לרבינו דמלתא דעל"ג נאמן דלמא דוקא גילוי מלתא בעלמא דמ"ש ה"ה דלמדו מדברי הרי"ף גבי חליצה שם גלוי מלתא מקרי ע"ש ולפמ"ש א"ש דאדרבא בשביל דדייקא ומנסבא א"כ עכ"פ אפשר לעמוד על הדבר שלא מפי העד דאל"כ לא שייך דייקא ומנסבא דלא תוכל לעמוד על הדבר וע"כ דתוכל לעמוד על הדבר אף בלי העד ושוב נאמן הע"א דהוה גלוי מלתא בעלמא. ובזה מיושב היטב מה שפסק הרמב"ם גבי ע"א בקטטה דהוא אבעיא דלא אפשיטא ותמהו הא כיון דפסק דמלתא דעל"ג מהימן א"כ גם שם מלתא דעל"ג הוא ולפמ"ש א"ש דבאמת מלתא דעל"ג בלבד לא מהימן רק בגלוי מלתא בעלמא וכיון דשם ל"ש דייקא ומנסבא וחיישינן שמא שכרה העד כמ"ש רבינו בטעמו וא"כ שוב לא נודע לנו הדבר כלל בלי העד רק עפ"י העד ומשום דעל"ג בודאי לא ישקר ומלתא דעל"ג לא בריר לן דמהימן:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ח (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
