אך לפ"ז יקשה דא"כ דלרבנן קאי כדאמרו בירושלמי בשיטתן השיבם דלשטתם איך יכול וכיון דמיירי לרבנן ולא זכו העניים עדיין א"כ שוב יקשה דהא בטל ברוב וא"ל דממונא בממונא לא בטל הא כיון דהוא ממון שאין לו תובעים בכה"ג בטל כדאמרו שם בביצה ולא שאני לך בין ממון שיש לו תובעין לממון שאין לו תובעים ועיין במהרש"א שם וצ"ל דא"כ מה קאמרו רבנן מעשר שבולת אחת ונותן לו ולמה צריך לעשר והא כיון דהשבולת של לקט נתערב בהגדיש ונתבטל ברוב א"כ נתחייב במעשר כלו וא"כ שוב יוכל לתנה להעני איזה שבולת שתהי' ול"ש לומר דחייב לתת לו דבר מתוקן דהא העני לא זכה עדיין וזה דפריך לשיטתם דרבנן דהיאך העני יחליף דבר שא"ב וא"ל דבאמת נתבטל דא"כ למה צריך ליתן לו שבולת מעושרת כלל ובזה מיושב מה שהקשה הר"ש בפ"ד מפאה מ"ט דלפירש"י בב"מ דף יו"ד דהא דאמר ר"א זכה לעני הוא דוקא באדם שאינו בעל השדה דאל"כ לא שייך מיגו דזכי לנפשיה דהא בעה"ב מוזהר על שדה שלו דא"כ איך אמרו בירושלמי מחלפא שיטתי' דר"א דהא גם לר"א לא זכה לו הבעל השדה ולפמ"ש א"ש דבאמת אין מקום לקושיא לר"א דניהו דלא זכה לו מ"מ לא שייך לפריך דהיאך מחליף דבר שלא בא ברשותו דממנ"פ כל דלא זכה שוב בטל לגמרי דל"ש ממונא בממונא לא בטל דהא לא זכה לו כלל וא"כ לענין זה שיהי' צריך לעשר לענין זה מועיל עכ"פ הזכוי שלא יהי' ממון שאין לו תובעין דהא הוא באמת זכה לו רק דעבר על לאו דלא תלקט ול"מ לזכות לו אבל עכ"פ ל"ש לומר דבטל ברוב ועכ"פ צריך לעשר ע"ז ולכך פריך לרבנן ודו"ק. ודרך אגב אכתוב במה שהאריך המלמ"ל פ"ה מאשות ה"א אם מקודשת בא"ה של דבריהם והיא חולנית דמותר לה להנות מא"ה של דבריהם אם יכול לקדש אותה אי נימא כיון דהיא נהנית בשו"פ מקודשת או דלמא דאזלינן בתר המקדש ולדידי' לא שו"פ והוא לא נתן פרוטה והביא שני תשובות הרדב"ז דסותרין בענין זה ע"ש באורך ואני תמה שלא הזכירו הרדב"ז והמלמ"ל דברי התוס' בקידושין נ"ב גבי המקדש בחלקו דהקשו בתוס' שם דאמאי לא תהי' מקודשת הא מ"מ עשה לה הנאה ומידי דהוה אם קדשה וא"ל ע"מ שאדבר עליך לשלטון דמקודשת וכתבו דשאני התם שהדיבור הוא שו"פ והי' יכול ליטול שכר שו"פ אבל כאן הא משל גבוה קזכי וא"י ליקח ממון מהנאה שעשה לה הנה מבואר דכל שהוא לא חסר פרוטה וא"י ליטול פרוטה אף שלדידה שו"פ ומתהנית שו"פ אפ"ה אינו מועיל ועיין בפ"י שם שביאר בהדיא הדברים כן הן אמת דהרדב"ז והמלמ"ל הביאו ראיה לדבריהם מהא דאבעיא לן בדף ז' ע"ב שתי בנותיך לשני בני בפרוטה ובתוס' שם ד"ה שתי בארו בהדיא דלא אזלינן בתר הנותן אף שהוא לא מחסר לכל קידושין רק חצי פרוטה אפ"ה כל דהמקבל קבל פרוטה סגי א"כ מבואר דסגי בקבלת פרוטה אף שהוא לא נחסר שו"פ אבל אחר העיון אין משם קושיא דבאמת צ"ב הא גם המקבל לא קבל רק פרוטה אחת והרי מקדש לו שתי בנות וא"כ לגבי כל בת ובת אינו מקבל רק חצי פרוטה ואמאי יועיל והתוס' בארו דהבנות בעצמן ודאי אינן מתקדשות דכל אחת לא קבלה רק ח"פ רק דכיון דהם קטנות והאב מקבל עבורם א"כ נעשה שו"פ אבל אכתי קשה דמ"מ אינו מקבל בעד כל בת המקודשת רק ח"פ אך נראה דסברת התוס' דבאמת הר"ן נסתפק בנתן לה שו"פ והיא אומרת לדידי שוה לי אי מועיל כיון שאינו שו"פ אבל כל שהי' שו"פ רק שצריך דינר לב"ש בזה בודאי תוכל לומר לדידי שוה לי וא"כ ה"ה כאן כיון דאב מקבל פרוטה א"כ שוב יוכל לומר לדידי שוה לי שתי פרוטות ולפ"ז אף שזה לא נתן רק פרוטה כיון שהמקבל מחשיבו כאלו שוה שתי פרוטות נעשה ממילא כאלו גם להנותן שוה שני פרוטות דהשתא המקבל יכול לומר לדידי שוה לי שתי פרוטות מכ"ש שהנותן כיון דעכ"פ מחסר לו שו"פ יכול לומר כאלו נתתי שתי פרוטות וגם כל דלהמקבל שוה שתי פרוטות נעשה כאלו המקבל זכה עבור הנותן וזכה לעצמו וכעין מ"ש הרמ"ה בטור אהע"ז סי' ק"כ דהעדים הם זוכים בעד האיש ובעד האשה וה"ה כאן נעשה כאלו האשה זכתה בעד האיש ובעדה ומכ"ש אם הי' ע"י שליח ובזה נתיישב היטב שתי תשובות הרדב"ז הסותרות זא"ז כמ"ש המלמ"ל ולפמ"ש א"ש דבשלמא כשזורק לה ח"פ ובתוך כך נתיקרה ונעשה פרוטה או בשלח לה ע"י שליח ונעשה אח"כ שו"פ שפיר כתב כיון דהיא יכולה לומר לדידי שוה לי דהא באמת שו"פ וכמ"ש הרדב"ז בהדיא שפיר הוה כאלו זכתה להמקדש במעות וזכתה אח"כ לעצמה אבל בלא"ה אף דלדידה שוה לה מ"מ לדידי' היה א"ה ומה בכך דלדידה שוה לה והא אי אפשר לומר דהוה כזכתה עבורו וז"ב כשמש ולפ"ז גם במקדש בחלקו כיון דהוא משלחן גבוה קא זכי מה בכך שהיא מזכית לו מ"מ עיקרו משל גבוה ולא חסר מידי וא"כ ל"מ. עוד יש לי לחלק בשלמא התם כיון דאם נימא דלא הוה קידושין א"כ מחוייבת להחזיר לו ושוב יהי' אצלו ג"כ שו"פ ושפיר יכול לקדשה דהוה כאלו החזירה לו וחזר ונתן לה משא"כ בא"ה דאף אם תבטל הקידושין מ"מ לא יהי' שו"פ אצלו וכן במקדש בחלקו אך עדיין קשה דא"כ בשתי בנותיך לשני בני אף אם נבטל הקידושין מ"מ לא יגיע רק לשו"פ ואיך יכול לקדש שתי בנות וא"כ למה תתקדש וע"כ צ"ל כמ"ש למעלה כל דהוא אומר לדידי שוה שתי פרוטות הוה כאלו זיכה להנותן שתי פרוטות וחוזר וזוכה לעצמו ומיהו לא מצינו שאדם יכול לזכות לאחר ע"י עצמו כמבואר בחו"מ סי' ר' ובשלמא בהך דשתי בנותיך לשני בני א"כ האב נעשה שליח להמקדש ולהמקודשת אבל בהך דרדב"ז בזרק לה קידושיו בעצמו שם יקשה מיהו שם כיון דנתייקר אח"כ שוב הוה כאלו חזרה בה והחזירה להמקדש ואח"כ קדשה שנית:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ז (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
