שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ו (ג׳)

ובזה מיושב היטב הא דקאמרו שם ואביי אטו שליחות מידה אתרבי מושלח ושלחה אתרבו והקשו התוס' א"כ במתנה דזכות היא לה תתגרש מטעם שליחות ולפמ"ש א"ש דהא בעינן גיטה וידה באין כאחת ולפ"ז זהו כשהוא מתורת יד אבל מתורת שליחות לא אמרינן גיטו וידו בא כאחת וכמ"ש הקצה"ח סי' קצ"ח רק שהוא כתב מלתא בלא טעם רק גזה"כ אבל לפמ"ש למעלה א"ש הסברא דבשלמא ביד לא בעי שתזכה דממילא ידה שלה ולכך שייך לומר גיטה וחצרה בא כאחת משא"כ אם היא מתורת שליחות וז"ב ודו"ק. ובזה מיושב היטב מה ששאל אותי החריף ושנון מוה' מאיר ברא"ם נ"י בהא דשטת הרמ"ה בחו"מ סי' קכ"ה דאף דתן והולך הוה כזכי מ"מ היינו דוקא לענין שלא יוכל לחזור בו אבל מ"מ תנאה הוה שלא יהי' חל המתנה עד שיגיע המתנה לידו וכתב בקצה"ח שם שכן הוא שיטת הרמב"ם פ"ה מעבדים דכתב דבאמר תנו לא יתנו לאחר מיתה ונדחק הקצה"ח שם בטעמו דלמה לא יתנו לאחר מיתה כיון דהוה כזכייה והוה כנשתחרר מחיים ע"ש ואמר הוא דכיון דעיקר הא דזוכה העבד בגיטו משום דגיטו וידו בא כאחת וא"כ כאן דכל דהוה תנאה דבעי שממטי לידו וא"כ כל שמת הרי נפקע רשותו וא"כ לא נתקיים התנאי דאין לעבד יד שיקבל הגט כיון שזכו בו היורשים וא"כ הוה כאלו התנה שיתן לידו ונקטעה ידו והיא הערה גדולה ולפמ"ש א"ש דניהו דלא בא לידו של העבד דאין לו יד לזכות הא כל הטעם דבעינן שיהי' לו יד כיון דמה שקנה העבד קנה רבו וא"כ כל שנותן לו הגט אף שהוה תנאה מ"מ בעי שמטי לידו שפיר יש לו יד לזכות דידו ממילא קא זכי וגם לפמ"ש הקצה"ח דבגט לא בעי שיזכה רק כל שנותן לידו שפיר דמי וא"כ מה בכך שאין לו יד והרי נתן בידו ועיין קצה"ח סי' קפ"ח ועפ"י דבריו שם ג"כ יש לישב. ומדי דברי זכר אזכור מה ששאל אותי הרבני המופלג מו"ה יוסף שארשטיין נ"י בהא דכתיב ביחזקאל סי' מ"ו וכי יתן מתנה מנחלתו לאחד מעבדיו והיתה לו עד שנת הדרור ושבת לנשיא והא אין יד לעבד בלי רבו ואיך קנה לר"מ עד היובל והשבתי דזה טעות דכאן מיירי מעבד עברי והנשיא המוזכר כאן היינו או הכה"ג או המלך כמבואר ברש"י סי' מ"ה פסוק י"ז וא"כ במלך כל ישראל נקראו עבדיו וכן בכה"ג ובאמת שמסתבר יותר דנשיא היינו מלך ועיין ב"ב דף קכ"ג דפירשו דנשיא היינו מלך המשיח וערשב"ם שם ועכ"פ הך נשיא ודאי דקאי על מלך שיתן מתנה לעבדיו העבריים וז"פ אך מה דק"ל הוא דהנה במשנה דבכורות נ"ב ע"ב נחלקו ר"מ ורבנן אי מתנה חוזרת ביובל ור"מ ס"ל דמתנה אינו חוזר ורבנן ס"ל דמתנה כמכר וע"ש הטעמים ואני תמה דמה יענה ר"מ להך דיחזקאל דכאן מבואר בהדיא דמתנה לא דמי לירושה ור"מ מדמה לי' שם לירושה וכאן מקרא מלא דיבר וכי יתן מתנה מנחלתו לאחד מעבדיו והיתה לו עד שנת הדרור וגו' וכן כתוב מפורש לעיל מיני' כי יתן הנשיא מתנה לאיש מבניו נחלתו הוא לבניו תהי' אחוזתם היא בנחלה הרי מבואר דלבניו כיון שהוא כירושה אינה חוזרת ביובל משא"כ מתנה ועיין רש"י ורד"ק ומצודות שם וא"כ איפוא תימה רבה מדוע לא התעוררו ר"מ ורבנן להביא מזה ואם יאמרו דשם הוא גזה"כ היא תימה דמנ"ל לומר דהוא גזה"כ ולא דדינא הוא הן אמת דתמוה לי בהא דנחלקו ר' אחא ורבינא במגילה כ"ו ובב"מ ט"ז אי מתנה כמכר וחד אמר דמתנה כירושה וח"א מתנה כמכר וקשה למה לא אמרו דפליגי בפלוגתת ר"מ ורבנן ומיהו אפשר לומר דמחכמים ל"ק די"ל דשאני התם דתשובו לרבות מתנה וגלי קרא ובעלמא אפשר דמתנה כירושה ומ"ד מתנה כמכר ס"ל דגלי קרא לענין יובל וממילא נילף לכל מילי ולכך קי"ל בכל הני דמתנה כמכר: