שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ה (ג׳)

ובזה מיושב קושית הרשב"א בחידושיו שהקשה כיון דיליף דבר דבר מממון א"כ למה באמת לא יהי' נאמנים כשמודים שניהם כמו בממון ועיין בקצה"ח סי' רמ"א ובתשובה הנ"ל כתבתי בזה ולפמ"ש א"ש דבשלמא שם בד"מ אף דלא נגמר העדות ע"פ העדים שהרי הם מודים בעצמם מ"מ ממנ"פ סגי בהודאת בע"ד בעצמו אבל כאן דמחייב לאחריני ול"מ הודאתם וא"כ לכך צריך עדות אף שמודים דהרי יליף דבר דבר ממון דע"פ שני עדים יקום דבר בעינן והיינו שיגמר הדבר עפ"י עדותן וכל שמודים לא נגמר ע"פ עדותן ואנן בעינן עדות להקים דבר משא"כ בד"מ דסגי בהודאת בע"ד ולא אברי סהדי אלא לשקרי וז"ב. אברא דלפ"ז יקשה היאך מצטרף הלואה אחר הלואה הא לא נגמר בעד הראשון הדבר וא"כ חיישינן דדיבור מקרי ואמר והיא קושיא נפלאה וצ"ל דבאמת בלא"ה הקשו האחרונים דאיך מועיל עדות מיוחדת הא בעינן עדות שאי"ל בד"מ ג"כ מה"ת וכתבתי בתשובה דל"ק כיון דעכ"פ שבועה מחייב וכל שאינו נשבע נגד העד מחוייב לשלם דהתורה אמרה או תשבע או תשלם וכמ"ש הריב"ם בב"ב ל"ד ולפ"ז כל שיש עוד ע"א וא"י לשבע עכ"פ דלענין מנה אחת יש שני עדים כנגדו א"כ מחויב לשלם. ולפ"ז שפיר מועיל וקרי לי' נגמר עדות דעכ"פ שבועה יכול לחייב ע"א וכל שא"י לשבע נגדו התורה אמרה או תשבע או תשלם וז"ב כשמש ולפ"ז זהו בד"מ אבל בדיני אישות שפיר לא מועיל עדות מיוחדת דע"י הראשון לא נגמר העדות ודיבורא מקרי ואמר וכאן ל"ש מ"ש בד"מ ולכך שפיר ל"מ עדות מיוחדת ובזה מיושב מה דקשה לי גם בנסכא דר"א לפמ"ש בשו"ת מיימוני לספר משפטים סי' ס"א דצריך שיהי' העד טוען מתחלה שחטף דאל"כ בא העד לממון ע"ש וא"כ העד לא גמר הדיבור ול"מ ולפמ"ש א"ש דכל דהוה מחושואיל"מ שוב נגמר המעשה על ידו ודו"ק ובזה מיושב קושית המ"ב סי' נ"א על הר"ן דלמה לי' טעם זה ת"ל דבעינן שיראו שני עדים הקידושין ולפמ"ש א"ש דדא ודא אחת הוא ודו"ק כי הוא ענין נפלא ת"ל ועיין מהרי"ט חלק אהע"ז סי' ל"ח שהאריך בענין עדות מיוחדת ואין הזמן מסכים לעיין ומ"ש שם לענין עדי זנות עיין בנו"ב סי' ע"ב מ"ש בזה ונעלם ממנו דברי המהרי"ט הנ"ל ועיין בנו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' נ"ז במ"ש לישב קושית השואל בהך דיליף דבר דבר מממון ולמה לא משני דשאני התם דסגי בידיעה בלי ראיה משא"כ בקידושין וע"ז העלה הנו"ב דברים חדשים דבממון מועיל הודאת בע"ד אף במקום דמחייב לאחריני ע"ש ודבריו תמוהים דבמקום דמחייב לאחריני אינו נאמן והוא ש"ס ערוך כתובות י"ז ובטוש"ע חו"מ סי' מ"ז ובכמה דוכתי ובמחכת"ה לא ראה דברי הרשב"א בחידושיו לקידושין דף ס"ה ובריטב"א שם שביארו הדברים דבממון לא מהימן וקידושין יליף מממון במקום דחב לאחריני ועיין קצה"ח סי' צ"ט וסי' רמ"א ודו"ק. ובחידושי אמרתי בזה דבר נחמד דלכאורה צ"ב למה יכשר עדות מיוחדת בד"מ הא כיון דכתיב ע"פ שנים עדים יקום דבר ומזה דרשו דבר ולא חצי דבר והיינו שבעינן שע"פ כל עד יהי' כל הדבר כמו כן נדרוש דדוקא ע"י שני עדים יקום דבר והיינו שמעידין על דבר אחד ולא ע"י צירוף עדות מיוחדת דאמנה דמסהיד האי לא קא מסהיד האי ועיין בירושלמי פ"ק דסוטה ה"א ותמצא שם דעת הסוברין דחצי עדות הוא יותר מסתבר לפסול מחצי דבר ע"ש בפירוש הפני משה אך באמת הדבר נכון דכיון דבד"מ לא אברי סהדי אלא לשקרי וא"כ לא הקפידה תורה דיהי' הדבר ע"פ עדים דוקא ודי כל שנדע שהענין אמת ולפ"ז גם בעדות מיוחדת כל דבמנה אחת יש שני עדים עכ"פ נודע בבירור דמנה אחת חייב סגי בזה ולכך גם עדות מיוחדת כשר וז"ב ומעתה שוב ל"ק קושית האחרונים הנ"ל דכיון דבקידושין לא סגי בהודאת בע"ד וכדאמרי בקידושין הנ"ל משום דמחייבה לאחריני וא"כ כל דבעי שני עדים שוב לא סגי בעדות מיוחדת דאנן בעינן ע"פ שני עדים יקום דבר שהענין יהי' בשני עדים דוקא וז"ב כשמש: