שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ד (ד׳)

ומדי דברי בש"ס כריתות דף ח"י הנ"ל זכור אזכור בהא דאמר שם א"ד א"ל רבא בר חנן לאביי מה אלו אכל חלב כזית שחרית ביוה"כ וכזית חלב במנחה ביוה"כ ה"נ דמחייב שתי חטאות א"ל אביי ומאן לימא לן דיוה"כ כל שעתא מכפר דלמא כולי' יומא מאורתא א"ל כו' אפילו עם חשיכה פטור שכל היום מכפר והנה מ"ש דלמא כולי יומא מאורתא צ"ע דהא אורתא אינו מכפר כלל כדאמרו בשבועות דף י"ג כגון דעבר בליליא וכו' וערש"י שם דוקא יום מכפר וצ"ל דהכוונה דצריך שיהי' כל היום מכפר אף מאורתא אבל עיקר הכפרה הוא ביום אך אי קשיא הא קשיא דלפמ"ש התוס' שם ד"ה דעבר בשם התוספתא חומר בשעיר מיוה"כ שהשעיר מכפר מיד ויוה"כ עד שתחשך וכו' וא"כ מה מקשה דיוה"כ מכפר הא אינו מכפר עד שתחשך וצ"ל דמ"מ השעיר מכפר בנתים ובאמת אם אכל עד ששלח השעיר אין חילוק בחטאות ולכך נקט אכל חלב כזית שחרית והיינו קודם שילוח ואח"כ נקט אכל כזית חלב במנחה והיינו לאחר שילוח דאז השעיר מכפר בנתים אמנם עדיין קשה דהא אמרו שם דמודה רבי בכרת דיומא ולפ"ז י"ל כיון דאכל בנתים דלא התענה בו ובכה"ג אין יוה"כ מכפר (אף שהי' שוגג דמ"מ לא קראו מקרא קדש וצ"ע בזה) וה"ה השעיר אינו מכפר (ומכ"ש במקום דליכא שעיר דלא נשאר רק יוה"כ עצמו וכאן משמע סתמא אף כשאין כאן רק יוה"כ בעצמו) וצ"ל דכיון דלא אכל רק כזית הרי לא עבר על יוה"כ דלענין יוה"כ בעי ככותבת וא"כ שפיר יוה"כ מכפר דהיינו השעיר או לפירוש הראשון של התוס' דיוה"כ מכפר ג"כ קצת ובזה מיושב קושית התוס' מה דנקט חלב כזית ולא נקט היתר רק בשביל איסור יוה"כ ומ"ש דהי' צריך למנקט ככותבת באמת קשה למה לא נקט ככותבת ולפמ"ש א"ש דא"כ לא הי' יוה"כ מכפר כיון שלא קיים יוה"כ דמודה רבי בכרת דיומא וכמ"ש ודו"ק היטב כי הוא כפתור ופרח. נהדרינהו לקמייתא במה שהקשה מעלתו למעלה דלימא מדאגבהה קניא והמעילה בא מקודם וכ"כ בזה כמה דברים וכעת נ"ל דהנה בהא דאמרו חמץ של הקדש במועד לא מעל ואמרו מאן י"א ר"נ וכתבו המפרשים להקשות דנימא מדאגבהה קניא מתחייב בנפשו לא הוה עד דאכיל והנה בחידושי על הסוגיא הלז הארכתי בזה בכמה ענינים וכעת נראה לי דבר חדש עפמ"ש הר"ן בפרק כל הצלמים גבי ע"ז של ישראל דאין לה בטלה גזירה שמא יגביהנה והדר מבטל לה וכתב דאף דאין זכייה בא"ה מ"מ מועיל זכייתו דבעוד שהוא ביד נכרי יש לה ביטול וזכייתו וקניתו באין כאחד ומזה נלמוד לחמץ של נכרי בפסח דמצי זכי' בי' להיות שלו כיון דביר הנכרי הי' מותר ע"ש ולפ"ז כאן שהחמץ הי' של הקדש וכעת הוא אינו שוה כלום דפסח הוא ולאו בר דמים א"כ פשיטא דל"ש מדאגבהה קניא דממנ"פ כ"ז שלא זכה בו הרי הוא של הקדש והקדש אסור בהנאה ואימתי זכה בו כשמעל ובזה התורה חייבו ואז כשנעשה שלו שוב אין לו זכייה בא"ה דבשלמא כל הקדש שפיר מעל דכל שקנהו על ידי מעילתו ונעשה חולין ע"י מעילתו שוב אינו הקדש ויכול לזכות בו ובאמת עי"ז מעל דהוציאו מהקדש אבל כל כשהוציאו מהקדש שוב נאסר ע"י שחמץ אסור בהנאה וז"ב: