שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ד (ג׳)

והנה מה שהראה מעלתו דבר פלא שקושית התוס' ישנים הנ"ל מבואר בש"ס דכריתות דף כ"ג דקאמר והא יש אוכל אכילה אחת דקתני בי' נותר וקתני מביא ארבע חטאות ואשם אחד א"ל האי בגסה והאי בדקה ההוא בימות הגשמים וההיא בימות החמה והשבתי דלק"מ דקושית הש"ס הוא מטעם אחר ואין ענינו לזה דקושית הש"ס לא שאינו שוה כלום מטעם שאסור בהנאה בשביל נותר רק שאינו שוה כלום דלית בי' שו"פ כגון שהוא מעט והוא נותר ומוסרח אינו שוה כ"כ וע"ז מחלק בין אכילה גסה דיש בו שו"פ אף שהוא פגום ומוסרח בין ימות החמה בין ימות הגשמים אבל התוס' הקשו לפי המסקנא דאף אם מיירי באכילה גסה וימות הגשמים מ"מ אינו שוה כלום בשביל איסור נותר אמנם אי קשיא הא קשיא דאכתי מה משני התוס' דשם הוה קדושת דמים דלא נחית עליו קדושת הגוף וכשנאסר בהנאה אינו שו"פ ולא נהנה מן ההקדש שו"פ דמשמע דבקדושת הגוף לא בעי כלל שישוה שו"פ וכן ביאר הגאון שארי בעל נתיבות בהדיא ודבריו תמוהים דזה נגד הש"ס מפורש דבעינן בנותר שישוה שו"פ לענין אשם מעילות והיא תימה גדולה ונוראה הן אמת דבלא"ה דברי התוס' תמוהים והיאך אפשר דבקדושת הגוף מועלין אף שאין בו שו"פ הא אין אשם מעילות בא אלא כשיש קרן וחומש וכל שאינו שו"פ ואין כאן קרן ולא חומש איך שייך ביה מעילה ועיין תוס' פסחים דף כ"ט ד"ה ר"נ אבל באמת הדבר נכון דבאמת גוף הדבר צ"ב מה ק"ל להתוס' דבנותר ל"ש מעילה דאינו שוה כלום והא בכל קדשים אסור להנות ואפ"ה מועלין בו והא גופא היא המעילה היא לפי שהוא קדשי גבוה וא"כ ניהו דנעשה נותר הא הוה פסולו בקדש והוה קדש פסול ואכתי לא נפקע קדושתו לענין מעילה עד שנעשה עפר וא"כ מה קושיא ובאמת שרש"י הרגיש בזה בדף כ"ג בכריתות שם ד"ה בגסה שכתב ואעג"ב דאיסור הנאה הוא כשאר כל הקדשים שמועלין בהן דהאי נמי חזי לגבוה שאם עלה לא ירד הרי שהרגיש בקושית התוס' ישנים הנ"ל דל"ש מעילה דאינו שוה כלום בשביל דאסור בהנאה וע"ז כתב דהוא כשאר קדשים האסורין בהנאה ומטעם דאם עלה לא ירד ובאמת א"צ לטעם דאם עלה לא ירד רק מטעם דלא פקע אכתי קדושה מזה לענין שלא ימעול בו וז"ב כשמש וצ"ל בקושית התוס' דאכתי קשה דא"כ אמאי לא מעל בחמץ הא ניהו דאינו שוה כלום בשביל שהוא חמץ בפסח אבל במה נפקע קדושה שיש עליה וע"ז תירצו בטוב דשאני התם דכל הקדושה אינו קדושה בעצם רק דהוא קדושת דמים וא"כ כל שאינו שוה דמים מה קדושת שייך בזה וז"ש דהתם קדושת דמים היא דלא נחית עליו קדושת הגוף וכשנאסר בהנאה הרי אינו שו"פ ולא נהנה מן ההקדש שו"פ והיינו כמ"ש משא"כ בקדושת הגוף בעצם דאף שנעשה נותר אבל הקדושה לא נפקע וז"ב כשמש בכוונתם דלא כמ"ש בס' נתיבות דבקדושת הגוף לא בעי שישוה שו"פ דליתא דבעינן קרן וחומש רק דבאמת שוה רק דקדושתו אוסרתו והוה כמו כל הקדש דמועלין בו לפי שקדושתו אוסרתו להדיוט שיהי' מועלין בו וז"ב ובזה מיושב מה שהקשה הצל"ח בפסחים כ"ט והקצה"ח סי' כ"ח בהא דר"מ אומר אם הי' שבת והוציאו בפיו הא כיון שחייב מיתה שוב קלב"מ וכל שאין קרן וחומש אין אשם מעילות בא וא"כ בזה שוב לא חייב האשם ולפמ"ש א"ש דבאמת צ"ב למה לא יתחייב הקרבן הא באמת האשם מעילות לא בא בשביל שחסר איזה דבר לא לגבוה ולא להדיוט דבאמת הוא קודש האסור בהנאה ואף לגבוה לא חזי דהא הוא נותר רק דבשביל זה גופא מועלין לפי שהוא קדש ולא נפקע קדושתו וא"כ מה שייך דקלב"מ יפטור מתשלומין דבשלמא כשהתשלומין הוא בשביל שהפסיד ממון וכדומה שייך לומר דמשום רשעה אחת אבל כל שהתשלומין הוא מה שנהנה מן ההקדש והרי נהנה ומ"ל בזה דכבר נתחייב וע"כ לא אמרו התוס' כל שאין קרן וחומש רק בקדושת דמים ולא בקדושת הגוף וכעין זה כתב בנתיבות שם ודו"ק ובזה יש לישב הא דאמרו בכריתות דף י"ח ע"ב איתבי' רבא אכל היום וכו' ואפילו מכאן ועד שלש שנים וכו' הא כפר עליו יוה"כ והקשה הרב בעל מק"ח בשם אביו בחידושיו על כריתות דלמא אתי כר"ג דס"ל בשבת דק"ה דאין ידיעה לחצי שיעור וא"כ לא שייך שידיעות מחלקות ולפמ"ש י"ל דע"כ ל"ש דאין ידיעה לח"ש רק לענין איסור אבל הממון פשיטא דפטור דע"ז יוה"כ מכפר וא"צ לשלם ולהס"ד דיוה"כ מכפר אף על ממון ובזה לא שייך סברת ר"ג שכתבו התוס' שם בשבת דבעי ידיעה לחטאת דלא שייך לענין ממון וכל שאין קרן וחומש אין אשם וז"ב ודו"ק: