והנה יש מקום עיון דאמאי אין שוחטין כוי הא כל הטעם הוא משום הכיסוי ולשיטת רבינו דכל הספיקות מדבריהם א"כ כיון דאין רק מצוה מדרבנן מספק למה לא ישחוט והא מדאורייתא א"צ כיסוי כלל וא"ל גם להיפך אם יכסה לא יהי' רק איסור דרבנן דז"א דמלבד דאתחזק איסור יו"ט אף גם דכל דצריך כיסוי מספק עושה איסור דמתקן הוא וצ"ל דמכאן ראיה לשיטת הרשב"א דכל הספיקות מן התורה להחמיר אך לפ"ז יקשה מ"פ א"ה מ"א ספק לימא דלרבותא נקט דה"א בספק ניקל מחמת דאינו רק ספק וכשיטת רבינו וצ"ע מיהו י"ל דהקושיא הוא דאמאי קתני ואין מכסין דזה אינו רבותא בספק ואדרבא בודאי הוה רבותא דאשמעינן דאין מכסין ועכ"פ מיושב היטב הקושיא הנ"ל דשפיר מקשה ולכסייה דא"ל דלכתחלה אסור לשחוט דכיון דיש לו דקר נעוץ אם כן אם עבר ושחטו מותר לכסות פשיטא דכל דאינו רק ספק דלא אסרו השחיטה בשביל הכיסוי דאדרבא נימא דלא לשחוט משום ספק איסור דע"ז אתחזיק איסור והמצוה הוא בספק ועכ"פ מותר לשחוט ואין ספק מצוה מוציא מידי ודאי שמחת יו"ט וכל שעבר ושחטו שוב יהי' מותר לכסות ובזה מיושב גם לשון א"ה שנדחקו התוס' ודו"ק היטב כי קצרתי:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ב (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.