שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ב (ג׳)

והנה ע"ד הפלפול י"ל בזה דהנה כבר נודע מ"ש הרז"ה באם נשתפך החמין שלאחר המילה דאסור למולו כיון שיצטרך לחלל שבת אח"כ משום החמין והרמב"ן חולק דאח"כ יהי' פקוח נפש ויהי' מותר והרז"ה הביא ראיה לדבריו מהא דאמרו בביצה דף ז' דאסור לשחוט אף שמודים דאם שחט שיחפור בדקר ויכסה אפ"ה אסור לכתחלה לשחוט והר"ן השיב ע"ז וחילוקו אינו מובן ועבשו"ת כנסת יחזקאל חלק או"ח מ"ש בזה אך לפע"ד הי' נראה לחלק דשאני יו"ט דודאי יש מצות כיסוי לפנינו וא"כ לכך אסור לשחוט לכתחלה דהא יצטרך לדחות הכיסוי אח"כ משא"כ בחמין אטו הדבר ברור שיצטרכו אח"כ חמין דלמא יהי' הילד בריא בלא חמין והרי במדינתינו לא נהגו כלל לרחוץ בחמין ועיין באו"ח סי' של"א א"כ אף במקום שמרחיצין ודוחין שבת משום דהוה ספק פק"נ אבל עכ"פ לא בשביל ספק חילול שבת בהרחיצה נדחה מצות מילה בודאי ותדע דא"כ לא נמהול בשבתא דלמא אתי לידי סכנה בשביל המילה ונצטרך לדחות שבת בשביל זה וע"כ דל"ח לזה וא"כ כ"ש כאן דאם נדחה אח"כ יהי' מותר וז"ב מאד. ולפ"ז כאן דהוה ספק דכוי הוא ספק וא"כ שפיר פריך דלכסי' דא"ל דאסור לשחוט דז"א דכאן הכיסוי הוא רק ספק וכל שהוא ספק דא"צ כיסוי הו"ל מלשאצל"ג ואינו אסור רק מדרבנן וא"כ פשיטא דלא נדחה מצות שמחת יו"ט בבירור בשביל ספק כיסוי דדלמא א"צ וממנ"פ אם נצטרך כיסוי מותר לכסות ואם לא שוב הוה משאצל"ג ואיך נדחה מצות שמחת יו"ט בבירור בשביל ספק כיסוי אח"כ וז"ב. ובזה יש לישב הא דקאמר א"ה מאי אריא ספק אפילו ודאי נמי והתוס' נדחקו בלשון א"ה ולפמ"ש א"ש דאם נימא דמיירי ביש לו י"ל דלכך נקט ספק דבזה מותר לשחוט לכתחלה משא"כ בודאי אבל אם מיירי באין לו א"כ אסור לכסות אח"כ וא"כ פשיטא דאסור לשחוט לכתחלה דאסור לכסות וז"ב: