שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן מ״ו (ד׳)

והנה רש"י פירש דלשמואל חיישינן שמא ימות ולכן כל שלשים יום חיישינן שמא ימות וכמ"ש רש"י בד"ה ושמואל אמנם אח"כ בד"ה לשמואל כתב דכל למ"ד יום הוה קידושין תלויין שמא יחזור בו וא"כ ארכבי' אתרי ריכשי על חשש שמא ימות ועל חשש שמא יחזור וכבר נתעורר בזה בספר אבני מילואים סי' מ"ם ולפע"ד נראה דבאמת חשש שמא יחזור בו אין כ"כ חששא דאוקמינן אחזקה שבודאי יעמוד בדיבורו ולא יחזור בו ועיין תוס' במכות ט"ו ובגיטין ל"ג אמנם באמת גם בחשש שמא ימות אף דאמרו כן בגיטין כ"ח באמת כבר נחלקו בזה ר"מ מיוני ור"ת בתוס' קידושין מ"ה ודעת ר"ת שם דדוקא בשעה אחת סמוך למיתתו הוא דחיישינן שמא ימות אבל בעלמא לא דכל שעה ושעה יש לאוקמא בחזקת חי וכמו דמוקמינן בכל שעה בחזקת שלא קידש ע"ש היטב ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק יו"ד סי' ג' ע"ש אמנם נראה דבשלמא אם הי' רק ספק שמא ימות בלבד פשיטא די"ל דבכל שעה ושעה יש לו חזקת חי ולא הוה ספק כלל אבל כל שהוא תלה אם לא יחזור דתנאה הוה וא"כ בעוד שלא כלה המשך הזמן של הל' יום שבידו לחזור א"כ ל"ש לאוקמא בחזקת שקידש דהא בידו לבטל הקידושין לגמרי וא"כ ניהו דמסתמא לא נחוש שיחזור בו בזה עכ"פ שוב חיישינן שמא ימות וא"ל דכל שעה מוקמינן בחזקת שקידש דהא בידו לבטל וא"כ אינו חזקה מבוררת רק למפרע כל שלא חזר נתברר הקידושין וזה לא מקרי חזקה ושוב חיישי' שמא ימות כנלפע"ד ברור דדברי רש"י מורכבים מחשש שני הטעמים: