אך לפע"ד נראה בישוב דברי רבינו דהנה צריך להבין לר"י דאמר שיורא הוה ושווי נפשי' כשרגא דלבני ואמאי יועיל כל הקידושין הא הרשב"א בחידושיו לקידושין דף נ"א הקשה למ"ד קידושין שאמס"ל לא הוה קידושין היאך מועיל אם קדשה הראשון ספק קידושין ובא השני וקידשה ג"כ הא הוו קידושין שאמס"ל מחמת קידושין הראשונים ותירץ דמשום קידושין דידיה הוה קידושין ורק משום דהראשון קדשה קידושי ספק אבל לא בשביל קידושי השני ע"ש והוא כעין חלוקו של התוס' שם לענין חייבי לאוין ע"ש ולפ"ז כאן דאמרינן דכל חד שיורא שייר ושוי נפשי' כשרגא דלבני עכ"פ קידושין שלו לא הוו קידושין גמורין דהרי עוד שייר בקידושיו להיות מקודשת עוד לשני ויכולה להתקדש לכל אחד ושוב הוה קידושין שאמ"ל וזה ריעותא בקידושין שלו שלא קדשה לגמרי והיא קושיא נפלאה וא"ל דהא אנן קי"ל כאביי דקידושין שאמס"ל הוה קידושין ז"א דזה דוקא לענין שאם קידש בהדיא קידושין שאמס"ל דחלו הקידושין אבל לפרש דכיון לקידושין שאמס"ל וקדשה ספק לאסור פשיטא דלא חל לאביי ומה"ת נאמר דכיון רק לספיקא באופן דיהיו קידושין שאמס"ל ועכ"פ צ"ל דאינו רק קידושי ספק ובקידושי ספק ל"ש קושית הרשב"א וכמ"ש במק"א דבצד הספק דנימא דהוה קידושין שוב הוי קידושין המסורין לביאה וע"כ לא הקשה הרשב"א רק על קידושי דלא יוכלו לחול דניהו דהוא קידש אבל לא יוכלו לחול משום קידושי הראשון השני אבל במי שקידש קידושי ספק פשיטא דחלו קידושיו בספק דאם נימא דחלו הקידושין שוב הן מסורין לביאה וכבר כתבתי בזה במק"א לישב קושית חכם אחד ששמעתי מקשים בסוגיא דקדשה עצמה בעיר ואביה בדרך והקשו התוס' דנוקמא אחזקת פנויה וכתבו כיון דקדשה עצמה אזלא חזקת פנויה שלה והקשה הוא דא"כ הוי קידושין שאמס"ל וכאן בא ע"י הקידושין שלה דאל"כ הי' לה חזקת פנויה וכתבתי דל"ק דבצד הספק דקידושין שלה היו קודמין וא"כ ממילא היו מסורין לביאה ולר' יהודה ספק הלז היה מסור לביאה משא"כ בהך דרשב"א דגם אם נימא דרק מספק מקודשת הוו קידושין המס"ל ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן מ״ו (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
