ובזה הנה מקום אתי ליישב מה שהקשה בשב שמעתתא שמעתא א' פי"ב בהא דכתב רש"י בחולין דף כ' ולית הלכתא כרמי בר יחזקאל דהא תניא בפרקין דלקמן דף כ"ח שחט את הוושט ואח"כ נשמט הגרגרת וכו' זה הי' מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסול ואם איתא הא אין עיקור לעוף וכו' והרי לר"א שם רמי בר יחזקאל כמ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה והמשנה הלז כמ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה ואפ"ה אמרו דספק בשחיטה פוסל ע"ש וע"כ דספיקו להחמיר במקום חזקת איסור ע"ש ולפמ"ש אין ראיה דלמ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת ועיקרו רק מדרבנן שוב בודאי ראוי להחמיר בחזקת איסור ובאמת צ"ע ברשב"א ובש"ך דנראה מהש"ס שם קצת להיפוך ולא נפניתי כעת ועיין בפר"ח סי' ק"י מה שהאריך בדברי הרשב"א בס"ס באתחזיק איסור ובספק דרבנן באתחזיק שהרשב"א כללם ביחד וס"ל דחד דינא אית להו ולפמ"ש היו מקום להאריך בזה:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן מ״ה (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.