שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן מ״ד (ד׳)

ובזה יש לישב קושית התוס' שם מה ס"ד דראיה קני הא קתני ראה את המציאה ואמר לחברו תנה לי דל"ק וכן ראה את המציאה ונפל עליה ולפמ"ש א"ש דניהו דל"ק בראיה בעלמא אבל עכ"פ קנהו לענין זה שיהי' מקרי מהפך בחררה וכל שלקחו אח"כ קנהו למפרע וזה נקרא רשע ודו"ק. והנה כ"ז לשיטת רש"י אבל שיטת ר"ת דבמציאה והפקר ל"ש עני המהפך שאם לא יזכה בזאת לא ימצא אחרת וע"ז הקשו התוס' מהא דמרחיקין מן הדג כמלא ריצת דג אף שהוא של הפקר ולפע"ד היה נראה עפמ"ש התוס' ריש ב"מ בהא דאמרו בראיה בעלמא לא קנה אע"ג דאמרו בב"מ דף קי"ח דהבטה בהפקר קני היינו כשעשה מעשה כל דהו כגון שגדר גדר קטן ע"ש ולפ"ז שם דעשה מצודה והכיר חור הדג והבטה בהפקר כה"ג שעשה מעשה כל דהו קנה ולכך מרחיקין מלא ריצת הדג הן אמת דעדיין יש לפקפק דכאן לא מקרי אף מעשה כל דהוא שהרי מה שהכיר חורו אינו רק הבטה ואף דמוקי בב"ב ביהבי סיירא ונתן מזונות אבל לא עשה מעשה בגוף הצידה אמנם לפמ"ש רמ"א בנו של ר"ת דמיירי בדג מת וע"י שעשה מעשה זאת נתאספו הדגים שפיר מקרי מעשה כל דהו והבטה בהפקר קני ואף למ"ד דלא קנה עכ"פ עני המהפך בחררה מקרי ומיושב קושית מהרש"א דאכתי במה קנה לשאר דגים ולפמ"ש א"ש דעכ"פ הבטה בהפקר ומעשה כל דהו קנה ודו"ק. ודע שלפענ"ד בכל הנך דינים המבוארים בחו"מ בטוש"ע סי' ער"ה בסעיף כ"א דעכ"פ השני מקרי רשע דהרי הראשון הופך בחררה של הפקר ולשיטת רש"י מקרי רשע בכה"ג ולפמ"ש הרש"ל דבכה"ג שנתן מעות לכ"ע מקרי רשע וכמ"ש הרשב"ם גבי נכסי עכו"ם הרי הן כמדבר א"כ בכה"ג שבונה בעצים ואבנים שלו א"כ מקרי רשע ובזה ניחא מה דמבואר שם דאם בנה בעצים ואבנים שלו או שכבר זכה בהם באופן דיכול לומר עצי ואבני אני נוטל לא קנה השני דלא הועיל בדלתות וקשה הא לשיטת ר"ת דבהפקר ל"ש עני המהפך בחררה א"כ השני קנה מן הדין ואיך נאמר לו שכל שיוכל לטעון עצי ואבני אני נוטל לא הועיל הא עכ"פ מקרי רשע ולפמ"ש א"ש דכיון שהוציא מעות לא נקרא רשע ומיהו בלא"ה ל"ש לקרא להראשון רשע שהרי הוא היפך תחלה והשני בא בגבולו רק שגמר הקנין אבל עכ"פ הראשון ודאי דלא מקרי רשע ומטעם זה צ"ע קצת במה שמדמה הרמ"ה ליורד שלא ברשות שהרי הראשון תחלה ברשות ירד ומה לי בזה שהאחד קדם ועשה דלתות וצ"ע. והנה לכאורה צ"ב בהא דאמרו בסנהדרין דף פ"א ואשת רעהו לא טימא שלא ירד לאומנות חברו והיינו משום דאי כפשוטו ל"ש למקרי צדיק הוא אם לא עשה עבירות חמורות וכפירש"י שם וקשה הא גם יורד לאומנות של חברו מקרי רשע ומה רבותא דעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה מקרי רשע ומכאן ראיה דבמציאה והפקר לא מקרי רשע ובזה אמרתי מה שאמרו אח"כ ואל אשת נדה לא קרב שלא נהנה מקופה של צדקה ולכאורה רחוק מאד פשוטו ולפמ"ש י"ל דהנה הרמ"א כתב בסי' רל"ו דאף לשיטת הפוסקים דאף במציאה והפקר מקרי רשע מ"מ זה דוקא כשהראשון עני אבל כשהוא עשיר לא וע"ש בסמ"ע ס"ק וא"ו שביאר כן באורך ולפ"ז י"ל דזה רצה הש"ס לפרש דבאמת לשיטת הפוסקים דאף במציאה והפקר מקרי רשע קשה דמה רבותא וע"ז אמר שלא נהנה מקופה של צדקה דהיינו דהוא עני כמו הראשון וא"כ הו"א דמותר וע"ז אמר דלא רצה להנות מקופה של צדקה ומכ"ש דא"ש לשיטת הלבוש דפירש דדברי הרמ"א הן לשיטת הפוסקים דבמציאה והפקר לא מקרי רשע וע"כ כתב רמ"א דדוקא באם זה האחר שמשתדל לטלה הוא עני ע"ש וא"כ א"ש דלא רצה להנות מקופה של צדקה אף שהוא עני ומותר לו להנות מקופה של צדקה דהיינו מציאה והפקר ודו"ק היטב. והנה אחר זמן רב שכתבתי זאת בשנת תר"ט הגיע בשורתא טבתא ליהודאי שהקיסר יר"ה הטה חסד על כלל ישראל והעביר חוקי הפאכטין מהשחיטה וגם הפאכט מנירות והנה אז נתהוה הענין שב"ק זבאריז חתרו שוחטים צעירים לימים אשר לא נתחנכו והורגלו בעבודת השו"ב ורצו להיות שוחטים והוזילו המקח שכר השחיטה למען יתנו להם לשחוט והשוחטים אשר הי' מקדם שם צעקו חמס על שמקפחים פרנסתם וגם רוב הציבור הי' ידם עם שוחטים הישנים לאשר כבר מלאו ידם זה רבות בשנים. אמנם מקצת העם וגם יד הרב אב"ד דשם חתרו למנות אותן השוחטים והיו נוגעים בדבר מפני המחלוקת אשר שם בין הרב ובין העם ע"כ כתבו להגדולים אשר בארץ להוציא לאור משפטם ובהגיע עדי זאת אשר חזיתי הנה לפע"ד הדין עם השוחטים הישנים דלא יצאו עכ"פ מדין עני המהפך בחררה שמי שבא ונטלו ממנו דמקרי רשע והנה ל"מ לשיטת רש"י דאף בדבר הפקר שייך זאת א"כ גם כאן עכ"פ הם כבר הפכו בחררה וזכו שכבר ניתן להם קאנסיס זה רבות בשנים וקיימו וקבלו היהודים עליהם להיות עושים מלאכת שמים באמונה בפני כמה רבנים גדולים ומומחים וא"כ למה ישיגו גבולם וגם לשיטת ר"ת דבהפקר ל"ש זאת היינו מטעם שכתב דלא יוכל למצוא במקום אחר אבל כאן הא יוכלו לעשות במקום אחר ות"ל הרחיב ד' לנו ופרינו בארץ וגם רבים עתה אוכלי בשר מפני כי נתבטל המכס מזה וא"כ איפוא יוכלו למצוא חית ידם במקום אחר וכאשר הי' לפנים בעוד הפאכט על מכונה ומלבד כ"ז הא איכא משום יורד לאומנות חברו וכמו דאמר ר"ה בב"ב דף כ"א ע"ב בבר מבואה דאוקי ריחיא ואתא בר מבואה אחרינא ומוקי גבי' דדינא הוא דמעכב עליו דא"ל קפסקת לחיותאי וכבר כתב ר"ת דבכה"ג דיורד לאומנות חברו ופסק חיותי' אף ר"ת מודה דאסור אף בדבר הפקר ואף דהרי"ף והרא"ש פסקו דלא כר"ה מ"מ כבר נודע מ"ש זקני הרמ"א בסי' יו"ד בתשובותיו דדעת האביאסף והמרדכי לפסוק כר"ה והרמ"א ביאר שם דבדבר דברי היזקא שבודאי יזיק לו כ"ע מודו דהלכתא כר"ה ע"ש וא"כ בנ"ד אין לך ברי היזיקא גדול מזה שזה עיקר מחית השוחטים במה ששוחטים ומקבלים שכר בעד זה וא"כ כל שיעמדו שוחטים אחרים אין קיפוח פרנסתם יותר מזה וברי היזיקא ופשיטא דכ"ע מודים דנקרא רשע ועוד עדיף מזה דיכול לטעון קפסקת לחיותאי והנ"מ הוא מבואר דמשום שנקרא רשע אי עבר ועשה לא מפקינן מיניה משא"כ משום דהוה יורד לאומנות חברו ופסיק חיותא אף כשעבר ועשה מצי הלה לעכב עליו כמבואר בשו"ת מהרשד"ם סי' רי"ט וא"כ בנ"ד אף שעבר ועשה מעשה מצי הלה לעכב עליו ובפרט כאן דל"ש כלל ענין שכבר עשה שכל יומא ויומא בעמוד והוצא קאי. והנה בזה נראה לפע"ד לישב קושית התוס' בב"ב דף כ"א בהא דאמרו תנאי הוא והקשו אמאי לא אמרו תנאי הוא דפליגי במשנה דר"י ס"ל דלא יחלק אגוזים ע"כ דלא ס"ל כהברייתא דלשכנו אינו כופהו ולפמ"ש א"ש דבאמת צריך להבין דאם נימא דנקרא עני המהפך בחררה ואף שאינו מקרי יורד לאומנות חברו מ"מ רשע הוא דמקרי ולכתחלה אסור וא"כ יקשה בהא דאמרו עושה אדם חנות בצד חנותו של חברו והא לכתחלה עכ"פ אסור דהוה עני המהפך בחררה דעכ"פ רשע מקרי ומה מועיל דמוקי כתנאי דניהו דאינו מקרי פסקא לחיותא מ"מ מידי רשע לא נפיק ובשו"ת נט"ש סי' ל"ו נתקשה בזה וצ"ל דס"ל להש"ס כשיטת ר"ת דבהפקר לית בי' משום עני המהפך בחררה רק משום פסקא לחיותא וא"כ כל דס"ל לת"ק דרשב"ג דל"ש משום פסקת לחיותא גם משום עני המהפך לית בי' וז"ב. ולפ"ז מיושב היטב קושית התוס' דבאמת י"ל דר"י ס"ל ג"כ דלית בי' משום יורד לאומנות חבירו ופסק חיותא והא דאסר שלא יתן אגוזים דהוה בכלל עני המהפך בחררה ובא אחר ונוטל ממנו ובמה שמרגיל אצלו נוטל מחברו ואף דזה מקרי דבר של הפקר ול"ש עני המהפך דז"א דכל הטעם דבהפקר מותר דל"ש עני המהפך דהא א"י לזכות במקום אחר ואם כן זה במה שרוצה לזכות בדבר של הפקר אבל כאן מה שמחלק אגוזים ומרגילין אצלו עושה מעשה בידים להפסיד לחברו ול"ש לומר שלא יוכל למצוא במקום אחר דהא באמת מה שיהי' מוכן לו מן השמים זה יבא אצלו אבל מה שעושה רשת דליתי לקרב אצלו זה פשיטא דאסור לכתחלה מצד עני המהפך בחררה אברא דלפ"ז יקשה בהא דאמרי לימא ר"ה דאמר כר"י והרי ר"ה עדיף מדר"י דר"י לא אסר רק מצד עני המהפך בחררה ואף אם כוונתו בשביל פסיק חיותא הרי לא אסר רק לכתחלה משא"כ ר"ה אמר דאף דזה עבר ואוקי ריחיא יכול הלה לעכב עליו דזה אינו מצד עני המהפך רק משום פסוק חיותא וכמ"ש הרשד"ם ואפשר דזהו שחידש הש"ס דאפילו תימא כרבנן שאני הכא דפסק חיותא לגמרי ודו"ק: