שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן מ״ג (ד׳)

ובזה מיושב היטב מה שנתקשה השעה"מ שם במ"ש התוס' דהו"ל דבר שיל"מ לאחר יו"ט ולמה כתבו לאחר יו"ט ואטו מי לא ידע דזה מקרי דבר שיל"מ לאחר יו"ט וכל מס' ביצה מלא מזה ולפמ"ש א"ש דבאו לשלול דלא הוה דבר שיל"מ ביו"ט עצמו ומטעם שכתבתי רק לאחר יו"ט ובזה יש לישב דברי הר"ן הנ"ל דהנה הר"ן כתב סתם דהו"ל דבר שיל"מ על ידי שיבדרנו ונכבשינהו דנידי דא"כ הו"ל דבר שיל"מ אף ביו"ט בעצמו ואף דאסור משום מתקן ס"ל דביו"ט לא שייך זאת דתיקון אוכל נפש מותר וכמ"ש המהרלב"ח הובא בשעה"מ וצל"ח שם דביו"ט ל"ש משום מתקן ע"ש ובזה מיושב היטב קושית המג"א הנ"ל דא"כ בנפל אחד מהם לים דהותרו כלם והא בש"ס אמרו דחיישינן שמא כולהו אחריני נינהו ולפמ"ש א"ש דבאמת הוה ספק אי כלהו אחריני נינהו או לא רק דחד מעורב בו ומעתה אם נימא דהו"ל ספק שוב מותר דהו"ל ספק דרבנן ולקולא וכאן לא שייך דהוה דבר שיל"מ והיינו מה שיפזרו ביו"ט דז"א דאם ניחוש שמא כולהו אחריני נינהו ל"מ הפיזור כלל ושוב לא הוה דבר שיל"מ כלל וכמ"ש ודו"ק. ובגוף הקושיא שהקשו בתוס' דנבטול חד בתרי לכאורה צ"ב לפמ"ש בכנה"ג בהגהות הטור ביו"ד סי' ק"ט אות ג' דחד בתרי דבטל הוא בנתערב איסור בודאי היתר לא בספק איסור והפרמ"ג בשפ"ד ס"ק וא"ו הביאו וכתב שהדבר פשוט כן דכלן ספק נינהו ואני הארכתי בזה בכמה תשובות ולפ"ז כאן דבאמת ספק שמא כולהו אחריני נינהו וספק שמא איכא חד מעורב בהן שוב לא שייך ביטול דהו"ל ודאי איסור בספק איסור דחד ודאי אסור והשנים הם ג"כ ספק איסור ולא בטלו והיא קושיא גדולה לפע"ד והנראה בזה דהנה באמת כבר כתבתי דזה הוה ספק דרבנן ולהקל ורק דהו"ל דבר שיל"מ לאחר יו"ט ולפ"ז כבר נודע מ"ש החוות יאיר סי' קל"ג בבהמה שנתערבה באחרות ושחט לברתה דמותר לשחוט מהתערובות דל"ש לומר דהו"ל דבר שיש לו מתירין דהא לא הכיר האיסור מעולם דטרם ששחט לא ניכר הבהמה ונתערבה והפרמ"ג במשבצות סי' ק"ב כתב שכ"כ או"ה כלל ז' ד"ז בחהר"ל וה"ה בכל דבר חשיבות וכמו גיגית מלאה ענבים בשבת דמותר ולא הוה דבר שיל"מ ע"ש ובסי' ק"א ס"ק ה' בשפ"ד ולפ"ז כאן לענין דניחוש שמא מעלמא נינהו זה לא הוכר האיסור מעולם ול"ש דבר שיל"מ ורק משום חשש שמא איכא אחד מעורב בהן ושוב קשה דלבטל ברוב דלענין חשש שמא כלהו מעלמא הו"ל ספק דרבנן ולקולא ובזה יש מקום לישב דברי רבינו הר"ן הנ"ל אבל אחר העיון ז"א דא"כ לאיזה צורך אמרו בש"ס החשש דלמא מעלמא נינהו וע"כ דבאמת כל דחיישינן שמא מעלמא ל"ש דהא הוכר האיסור דהא מעלמא הו"ל איסור בבירור דמוקצה הוה והספק הוא שמא זו ושמא מעלמא וא"כ הו"ל דבר שיל"מ ול"ד להך דגיגית דיש היתר בודאי רק דהספק על האיסור מה שזב היום יין וא"כ שפיר הו"ל דבר שיל"מ משא"כ בזה דאם מעלמא שוב כלו איסור וז"ב. ולכאורה הי' ק"ל בחשש דלמא אחריני נינהו ומה בכך הא רובא דעלמא עכו"ם נינהו ובשל עכו"ם ל"ש מוקצה וא"כ גם באחריני למה ניחוש לה אך ז"א דע"כ לא אמרינן דשל עכו"ם ל"ש הכנה רק במה שעכו"ם מביא למכור בזה אמרינן דבעכו"ם דל"ש האיסור הוא לא הקצה והוא מביא בשביל עכו"ם וממילא גם הישראל לא הקצה מדעתו דעכו"ם בודאי מביא בשביל עכו"ם אבל בגוזלות דפרחו מעלמא והעכו"ם לא הביאם א"כ פשיטא דאין לך מוקצה גדול מזה דעכ"פ הישראל לא חשב שמא יבאו מעלמא דמה"ת שיחשוב בזה וא"כ לא עדיף עכו"ם משל ישראל ואפ"ה הוה מוקצה כל דלא זימנם מאתמול מכ"ש מה שבאו מעכו"ם דעלמא וז"ב ופשוט ועיין בט"ז שם שנראה שביאר כן להדיא ועכ"פ מה שהקשיתי על התוס' והר"ן דל"ש ביטול באיסור בספק היתר קשה טובא והנ"ל בזה דע"כ לא כתב הכנה"ג דלא בטל חד בתרי ספק איסור רק היכא דהספק איסור הוא איסור שנאסר לעולם אבל כאן הספק איסור אינו איסור בעצם וביום מחר מותר בודאי ועתה הוא ספק שמא אסורה היום או לא וא"כ שפיר שייך ביטול דל"ש לומר ספק איסור בזה דהו"ל ס"ס ספק שמא כלן מותרים ואת"ל אסור דחד מעלמא אבל עכ"פ תרי מותרים ובטל חד בתרי ובדבר שיל"מ ג"כ מועיל ס"ס וכמבואר סי' ק"י ולפמ"ש הש"ך שם ס"ק ג' כ"ע מודו בזה דהוה ס"ס ואף דלא הוה ס"ס המתהפך דאת"ל דאחריני נינהו שוב ליכא ספק כלל אבל כאן אנו צריכין להתחיל שמא לאו דאחריני נינהו כלל דיותר ראוי לתלות דהני נינהו וכמ"ש הרמ"ע מפאנו דבכה"ג ל"צ לס"ס המתהפך ודו"ק. שוב ראיתי בספר צל"ח שהקשה במשנה דתנן זימן שחורים ומצא לבינים דהא של עכו"ם א"צ הכנה ולזה מוקי דמיירי שיש סביב שובכים שלו רק שהם מוקצים או שהם של הפקר ולכך פריך פשיטא ולא מוקי דקמ"ל דלא תלינן בשל עכו"ם וכפי הנראה אם הי' של עכו"ם באמת לא הי' צריך הכנה כלל וזה תימה דא"כ כדאמרו שם לימא מסייע לי' לר"ח דאמר רוב וקרוב הלך אחר הרוב וקשה דאם אזלינן בתר רוב שוב נתלה ברוב של עכו"ם ויהיו מותר וע"כ דכאן ל"ש הך רובא דאף של עכו"ם צריך הכנה בזה. ולכאורה רציתי לומר בזה דבר חדש דבאמת שיטת הר"ן דבדבר שיל"מ לא מועיל רוב כמ"ש בפרק אין צדין שחוכך בזה ועיין מלמ"ל פ"ז ממעילה א"כ ניהו דאזלינן בתר רובא דעלמא הא בתוך הרוב יש ג"כ שובכין של ישראלים ושל הפקר דהן מוקצות וא"כ הוה דבר שיל"מ ול"מ הרוב בזה ולכך לענין דניחוש לרובא דעלמא לאסור שפיר אזלינן בתר רובא דעלמא ולענין דנתיר משום עכו"ם דא"צ הכנה לא אזלינן בתר רובא ואף לפמ"ש המלמ"ל דדוקא באתחזיק אסורא לא אזלינן בתר רוב י"ל דבקרוב יש שובכין של ישראל שהן מוקצה וא"כ ניהו דאזלינן בתר רובא דעלמא אבל לענין דניזיל בתר רובא דעכו"ם שוב היה הקורבא כאתחזיק אסורא דהקורב' יש לו מעלה כמו חזקה וא"כ בדבר שיל"מ לא אזלינן בתר רובא אך לפ"ז יקשה בהא דמוקי בדף והיינו דשניהם קרובים וא"כ כיון דאין שם מעלת הקורבא שוב מהראוי להתיר משום רובא דעכו"ם ואף דהוה דבר שיל"מ הא גם בדבר שיל"מ אזלינן בתר רובא בדלא אתחזיק איסורא והרי כאן שניהם קרובים והוה כמי שאין כאן קורבא רק רוב בלבד והיא קושיא נפלאה והנראה בזה דכבר כתבתי למעלה בישוב קושית הפר"ח דאמר אילימא במפריחין איכא למימר הני אזלי לעלמא והני אחריני נינהו והא במפריחין איכא חשש צידה וכתבתי דגם החשש צידה היא בשביל שחיישינן דלמא מעלמא נינהו ואותן לא זימן מאתמול ושוב כל שלא זימנם יש לחוש שמא יצוד לימים רבים וכמו בקצירה והארכתי בזה ולפ"ז י"ל כל דחיישינן שמא מעלמא אתו שוב אסור משום צידה ושוב ל"ש להתיר משום דעכו"ם א"צ הכנה דעכ"פ אסור משום צידה וז"ב אברא דלפ"ז יקשה בהך דבתוך הקן ומצא לפני הקן דאמר ג"כ לימא מסייע לי' לר"ח ומשני אביי בדף ושם קשה דהא בסיפא קתני ואם אין שם אלא הן מותרים והקשה בש"ס אילימא במפורחין ניחוש שמא הני אזלי לעלמא ומוקי במדדין וכיון שכן שוב ל"ש משום צידה וא"כ מה מוקי בדף ושוב ניזל בתר רובא דעלמא דא"צ הכנה והיא קושיא מושכלת וצ"ל כמ"ש למעלה דכאן ל"ש בשל עכו"ם מוכן הוא וכמ"ש ודוקא בדף שהוא מצוי להיות כן ולא אקצה מדעתי' דידע מאתמול שיבאו ושל עכו"ם א"צ הכנה ובזה מיושב היטב קושית התוס' ישנים בהא דאמר כדאמר אביי בדף ה"נ בדף והקשו דאמאי לא אמר אביי גופא על הרישא ולפמ"ש א"ש דברישא פשיטא לי' לאביי דמצי מיירי בדף אבל בסיפא קשה ליה וחידש דמצי מיירי ג"כ בדף ולכך מוקי אביי סיפא בדף וז"ב מאוד ודו"ק היטב כי הוא נעים ונחמד ובזה מיושב היטב מה שהקשו בתוס' ונבטל חד בתרי והקשיתי למעלה דהא כיון דיש ספק אם כלהו אחריני נינהו ושוב הו"ל כנתערב איסור בספק איסור דלא מועיל וכמ"ש בכנה"ג ולפמ"ש א"ש דהכי קא מקשה דאם אזלינן בתר רובא שוב יש היתר דניזל בתר רובא דעכו"ם וא"צ הכנה וא"ל דכאן די"ל דחד דאחריני נינהו והוה קרוב ולא אזלינן בתר רובא דהו"ל דבר שיל"מ דהא להס"ד של התוס' לא הי' ידענו דהוה דבר שיל"מ ושפיר הקשו לבטל ברוב ובזה מיושב היטב דברי הר"ן שכתב משום דהוה דבר שיל"מ והקשה המ"א דא"כ בנפל אחד לים דמותר שוב לא שייך איסור והרי יש חשש שמא כולהו אחריני נינהו ולפמ"ש א"ש דכל דנפל אחד מהם לים ומותר ול"ש דבר שיל"מ שוב גם כשכלהו אחריני נינהו מותר דרובא דעכו"ם א"צ הכנה וא"ל דהו"ל דבר שיל"מ דהא נפל אחד מהם לים ולענין זה לא אתחזיק איסור דיש לתלות באותו שנפל ושוב לא אכפת לן גם בספק שמא כולהו אחריני נינהו ולא ס"ל להר"ן משום צידה וכשיטת בעל עיטור ודו"ק היטב כי הוא חריף. ובמ"ש מיושב היטב מ"ש הרמב"ם פ"ב מיו"ט גבי זימן שחורים ומצא לבינים דאסור משום ספק מוכן ותמה בכו"פ בסי' ס"ג דלמה ליה לטעם זה דכל דרוב וקרוב הלך אחר הרוב ואסור ולפמ"ש א"ש דאדרבא אם אזלינן בתר רוב היה מותר דרוב עכו"ם נינהו ולכך אמר הטעם דהו"ל ספק מוכן ואסור והטעם משום דהוה דבר שיל"מ וכמ"ש ה"ה ומ"ש שם הכו"פ בהא דכתב רבינו אוקמתא בדף אני בעניי לא מצאתי שורש לזה בדברי רבינו ובזה מיושב היטב בהא דאמרו בשלשה ומצא שנים דמותרין דאמרינן חד אזל לעלמא והקשו בתוס' וכי תלינן לקולא בדבר שיל"מ ולפמ"ש א"ש דבאמת אם נחוש לרובא דעלמא שוב הו"ל רובא דעלמא דעכו"ם וצ"ל משום דיש חשש שמא משל ישראל ובדבר שיל"מ לא אזלינן בתר רובא וא"כ היאך נחמיר משום דבר שיל"מ דניזיל בתר רובא דעלמא א"כ ממנ"פ מותר ובלא"ה הא דלא אזלינן בדבר שיל"מ בתר רוב הוא משום דליכא קורבא וכאן אדרבא עי"ז נתלה להקל דלעלמא לא אזל רק אחד מהם אברא דלפ"ז יקשה מ"פ הש"ס ממנה מונח ומנה מוטל דלמא שם שאני דלא הוה דבר שיל"מ דהרי אף דמעות הוה דבר שיל"מ היינו בירושלים דוקא וכאן מיירי קודם שהי' בירושלים כמ"ש רש"י דלכך הכל חולין דלא העלהו לירושלים לא הפרידן ועיין רמב"ם פ"ו מביכורים הי"ג י"ד משא"כ כאן דהו"ל דבר שיל"מ ולפמ"ש א"ש הן אמת דמ"ש התוס' לישב דהואיל ונשארו שנים במקומם ודאי בכה"ג תלינן לקולא לפ"ז צ"ל דמ"ש התוס' לעיל דלא בטל ברוב דהו"ל דבר שיל"מ אף דאמרינן ששניהם הם ממה דאזמין ואחד נתערב אבל ז"א דשם כיון דעכ"פ אחד אינו בודאי מהני דאזמין וע"כ נתערב בהו שוב ל"ש ביטול ברוב דהו"ל דבר שיל"מ וגם שם יש להסתפק דלמא כלהו אזלי להו והני אחריני נינהו ובזה יש לישב ג"כ דברי הר"ן דכל שנפל אחד לים דתלינן דהתרי הנשארים נשתיירו במקומם שוב אף בדבר שיל"מ אזלינן בתר רובא ואף דיש לומר דשאני בזה דלא נודע כלל אם גם אותן הם ממקומם דלמא כלהו אחריני נינהו וצ"ל כיון דעכ"פ יותר מסתבר לתלות דהני נינהו שוב תלינן לקולא אף בדבר שיל"מ ודו"ק ולפע"ד יש להמתיק דברי התוס' דהנה בטעם דלא אזלינן בתר רובא בדבר שיל"מ הוא משום דרוב ספק הוא אלא שהתירה התורה ובדבר שיל"מ לא אזלינן בתרה אבל ברוב וקרוב דחזינן דרובא עדיף מקרוב ואפ"ה בענבי דמצנעי בגוה כתב הרמב"ן והנימו"קי בב"ב בסוגיא דניפול דבזה אזלינן בתר קורבא דקורבא במקומו הוה קרוב ומצוי דאזלינן בתרא אלמא דזה לאו מתורת ספק הוא רק דזהו ודאי וא"כ פשיטא דגם בדבר שיל"מ אזלינן בתרא שוב ראיתי שגם בפ"י העיר דניזיל בתר רובא דעלמא דהן עכו"ם ועכו"ם א"צ הכנה והנראה לפע"ד כתבתי ואין להאריך כאן יותר ודו"ק היטב בכל מ"ש ועיין בצל"ח שהקשה דלמה לא נימא דנכבשינהו דנידי וכמו באותו ואת בנו ולפע"ד הי' נראה דזה מקרי הכנה דבאמת ל"ש לומר דיו"ט לעצמו הכין דז"א דכל שיש כאן חד מעלמא שוב אסורים כלם ורק ע"י דנכבשינהו דנידי יהי' היתר והרי עי"ז שנכבשינהו יהי' הכנה ואסור להכין ולעשות מעשה להתיר איסור ביו"ט דמקרי מכין ביו"ט ולכאורה רציתי להוסיף דבאמת לכאורה ע"י דנכבשינהו הו"ל כמבטל לאיסור אך באמת זה לא מקרי מבטל איסור דיש כאן רוב כבר רק שהוא קבוע וכל שנדו ממקומם שוב הוה הרוב בעצם דכבר הי' הרוב והוה כעין דכתבו דלהרבות על השיעור לא מקרי מבטל איסור וגם דלא מקרי מתכוין לבטל האיסור רק דהאיסור ממילא נתבטל שכבר יש רוב ושוב ראיתי בפר"ח סי' ק"י ס"ק כ"ח בסופו שכתב כעין זה דלכך לא מקרי מבטל איסור בנכבשינהו דנידי ע"ש ולפ"ז זהו לענין איסור אבל לענין יו"ט דעכ"פ נתקצה ולא הוכן ע"י שנתערב וע"י דנכבשינהו נתהווה ההכנה א"כ מקרי מבטל איסור ואסור ודו"ק היטב: